מערכת שאולי לא ניתן לתאר כיום ככוח הדומיננטי החדש בעולם, אך ניתן לומר בוודאות שהיא סימן ברור למעבר מעולם דו-קוטבי לעולם פוסט-קוטבי. זה אולי מה שגרם לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ לראות בכך קונספירציה נגדו ונגד ארצו, בעוד קאיה קאלאס, ראש מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, תיארה את ארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי כמי שמבקש לאתגר את הסדר הבינלאומי המבוסס על כללים ולכונן "סדר עולמי חדש".
מול מיליארדי אנשים ברחבי העולם, סין ארגנה שני אירועים דיפלומטיים וצבאיים בו זמנית: פסגת שנגחאי ומצעד צבאי. שנגחאי, ארגון בעל מחשבה ויסודות סיניים, הצליח לאחד את הודו, פקיסטן, רוסיה וארמניה לשולחן אחד בטיאנג'ין בין ה-31 באוגוסט ל-1 בספטמבר 2025, כדי לדון בפרטי הסדר הזה. המצעד הצבאי הגדול בסין לציון 80 שנה לניצחונה במלחמת העולם השנייה היה עדות לתזמון של בייג'ינג בקיום פסגה דיפלומטית ומצעד צבאי, שאפשר לנשיא סין שי ג'ינפינג לדבר על סדר עולמי רב-צדדי חדש ולהבהיר כי העולם עומד בפני בחירה בין שלום למלחמה. בסדר החדש המתהווה הזה, טהרן, כמו מדינות אחרות בעולם, מחפשת את מקומה, ועל ידי הגדרת מעמדה בתקופת מעבר זו, היא מבקשת לשרטט לעצמה עתיד מקובל. מדינה שיצאה מנצחת ממלחמה בת 12 יום עם שתי מעצמות גרעיניות מבקשת ליצור לעצמה נתיבים חדשים כדי למתן את השפעת הסנקציות המערביות.
הדרום הגלובלי וניסויים בדרך חדשה
כשתי מעצמות העל של העולם, נשיאי סין וארצות הברית קיימו שתי פסגות חשובות עם פקידים ממדינות אחרות בתוך פרק זמן קצר. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נפגש עם נשיא אוקראינה, נשיא הנציבות האירופית, מזכ"ל נאט"ו ומנהיגי בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה ופינלנד בבית הלבן. כלי תקשורת מערביים ומזרחיים כאחד תיארו מאוחר יותר את הפגישה כעלבון לאירופה. ה"אינדיפנדנט" דיווח כי תמונות של פגישתו של טראמפ עם מנהיגי עולם מרכזיים בחדר הסגלגל פורסמו, מה שעורר ביקורת על מה שכינה "הפגנת כוח מביכה". כמעט שבועיים לאחר פגישה זו, נשיא סין שי ג'ינפינג אירח גם את מנהיגי מדינות המזרח, או כפי שהן מכונות לאחרונה, הדרום הגלובלי, בפסגת שנחאי. למרות שהאופי והגורמים שהפגישו את שתי הפגישות הם ללא תחרות, פסגת טיינג'ין עשויה לשמש קריאת השכמה, אפילו עבור אירופה, להימנע מהגדרת זהותה ואופייה לחלוטין ביחסיה עם ארצות הברית.
העולם מוכן להתקדם מעבר להגדרה זו, ולמרות שעדיין יש דרך ארוכה לעבור, התמונה המצטיירת משנחאי מצביעה על כך שמדינות הדרום הגלובלי נחושות יותר מתמיד לשרטט מסלול חדש - נחישות שאף שכנעה מעצמה מתפתחת כמו הודו, הנחשבת באופן מסורתי לבעלת ברית של ארה"ב, להיות בעלת נוכחות חזקה בשנחאי. האמת היא שההתכנסות הכלכלית והפוליטית הגוברת בין מדינות שאינן מערביות סללה גם היא את הדרך להתכנסות ביטחונית, ואת המצעד הצבאי הגדול שאורגן שי ג'ינפינג ניתן אולי לתאר כהצעה מרומזת מצד בייג'ינג למדינות המזרח להרחיב את שיתוף הפעולה הצבאי ביניהן, במטרה להרחיב את שיתוף הפעולה הביטחוני תחת מטרייתה.
נחישותן של המדינות החברות בארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי לנקוט צעדים לקראת עולם "פוסט-קוטבי" באה לידי ביטוי גם בתקשורת המערבית. ה"גרדיאן" תיאר את הפסגה כחלק מ"תצוגת תלות הדדית בין סין לרוסיה", תוך הדגשת שנוכחותם של המנהיגים, יחד עם המצעד הצבאי של בייג'ינג, שלחה מסר ברור למערב: תצוגת כוח וחיזוק הרב-צדדיות שסין הסכימה לה.
רוב כלי התקשורת האמריקאיים תיארו גם הם את פסגת שנגחאי כתצוגת כוחה הרך והקשה של סין, ותיארו את נוכחותם של מנהיגים "לא מערביים" (רוסיה, איראן, הודו וכו') כניסיון ליצור חלופות מוסדיות וכלכליות. האיומים הלא שלמים שהוציא נשיא ארה"ב נגד סין והודו, במיוחד בתחום הכלכלי, והמכסים והסנקציות השונים שהטילה ארצו נגד רוסיה וסין, הם סיבה נוספת לכך ששיתוף פעולה בין מדינות אלו לנטרלן נראה הגיוני. מצד שני, ניתן גם להעריך זאת כמעין התעלמות מאיומים וסנקציות אלה.
רב-צדדיות; כיום, לאור מה שגרם החד-צדדיות בעולם, היא דרישה הגיונית. הקמת גושי כלכלה וביטחוניים לצד מעצמות אזוריות נראית הכרחית מתמיד. הבנת נושא זה תספק בהדרגה בסיס ליישומו, במיוחד על ידי מדינות שאינן מערביות, ופסגת ארגון שיתוף הפעולה ה-25 של שנגחאי היא דוגמה מצוינת לכך.
איראן מחפשת מקום בסדר עולמי חדש
כמעט שבעים יום לאחר שארצות הברית וישראל ניסו לחולל שינויים רדיקליים באיראן, או מה שהן מכנות "שינוי משטר", מסעוד פזשקיאן, נשיא הרפובליקה האסלאמית של איראן, עמד לצד מנהיגי ארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי והצטלם לתמונה לזכרה. למרות שעמדה זו הייתה תוצאה של הסתמכות מוחלטת על כוח פנימי, ולאחר הפיגוע בתל אביב, יותר מאלף איראנים נהרגו, היא סימנה שינוי במשוואת הכוח העולמית והדגימה:
טהרן אינה שחקנית חלשה במערב אסיה: מה שאנליסטים מאמינים שהיה הבידוד האסטרטגי של איראן לאורך מאות שנים ניכר גם במלחמה בת 12 הימים נגדה. טהרן הסתמכה אך ורק על נכסיה שלה כדי להגן על עצמה, אך הדבר הדגים את יכולותיה המקובלות של איראן למרות ארבעים שנות סנקציות צבאיות וכלכליות.
ישראל אינה שחקן חזק במערב אסיה: עדויות והצהרות שהשתקפו בתקשורת בחודשיים האחרונים, שהוצגו בבירור על ידי גורמים איראניים ופקידים בתל אביב ובוושינגטון, מצביעות על כך שהמטרה העיקרית של ישראל לא הייתה מתקני הגרעין והטילים של איראן, אלא הסרת המערכת הפוליטית הריכוזית של המדינה. מטרה זו, על פי תוכניותיהם של קצינים ציונים, הייתה אמורה להיות מושגת ביום השלישי למלחמה, והפיכה נחגגה! רעיון זה, יותר מכל דבר אחר, מדגים חוסר ידע מספק על העם האיראני, כוחות הצבא, מערכת הממשל והחברה בת זמננו. המשטר, המחזיק במאגר הגרעיני הגדול ביותר באזור, שלשמו בנתה ארצות הברית צבא רב עוצמה, ושלא חסך בתמיכה צבאית או פוליטית במהלך מלחמת שנים עשר הימים, לאחר שנים עשר ימי מלחמה, מבלי להשיג את מטרותיו המוצהרות, ביקש הפסקת אש, שארצות הברית קיבלה בברכה ותמכה בה מיד.
ספקות לגבי יעילות הסנקציות והאיומים: סיום המלחמה הצבאית נגד איראן היה המשך למלחמה הכלכלית והגברת הסנקציות והאיומים. במהלך החודשיים האחרונים, אירופה פנתה לתוכנית הפעולה המשותפת המקיפה (JCPOA), כלי שנועד לפתור סכסוכים ולהתגבר על כל הכשלים הבינלאומיים והפנימיים. מנגנון ה-snapback שימש נגד איראן על ידי צרפת, גרמניה ובריטניה, בעוד ששלוש מדינות אלו התעלמו מההסכם לפני שנים לאחר שארצות הברית פרשה מהסכם ה-JCPOA ולא נקטה בפעולה משמעותית למילוי התחייבויותיהן. איראן עומדת כעת בפני סנקציות אמריקאיות חמורות, אך המדינות החברות בארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי (SCO) היו אפשרויות מקובלות להפחתת סנקציות אלו בשנים האחרונות, וסין, בפרט, היא אחת השותפות הכלכליות החשובות ביותר של איראן.
נוכחותו של נשיא איראן בפסגת ה-SCO, כארגון ביטחוני וכלכלי, בתקופה בה צפויות הסנקציות להסלים, היא גם דרך עבור טהרן להתגבר על המצב הנוכחי וגם אזהרה לאירופה ולמערב לגבי יעילות הסנקציות. הרטוריקה הכללית של המדינות המשתתפות בפסגת שנגחאי בנושא איראן מעידה גם על תמיכתן בטהראן נגד המערב. תמיכה המשקפת את האינטרסים והנקודות מבט שלהן ותואמת את המטרה להתגבר על חד-צדדיות. הגיאוגרפיה הפוליטית של איראן מאפשרת השקעות סיניות במדינה, באמצעות פרויקטים כמו יוזמת "החגורה והדרך", אשר, מעבר להטבות כלכליות, מטילות ספק בבידודה הגיאוגרפי של איראן. משאבי נפט עצומים מייצגים גם יתרון שאין להכחישו עבור ארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי (SCO) כמעצמה מתפתחת. הצעת רעיונות כמו הסדר במטבעות לאומיים והגדלת תפקידו וחלקו של היואן הסיני באינטראקציות כלכליות, שהיו בין תוכניות פסגת 2025, יתרום לפיתוח עסקאות שאינן דולריות, עניין בעל חשיבות רבה עבור איראן, המתמודדת עם מגבלות דולריות.
בנק הפיתוח של שנגחאי, פלטפורמת האנרגיה, שיתוף הפעולה הביטחוני-מודיעיני והצעות כלכליות אחרות שהוצגו בפגישה האחרונה מייצגות דרכים חדשות למתן את השפעת הסנקציות המערביות שהוטלו על ארגון שיתוף הפעולה של שנגחאי (SCO), ובמיוחד על איראן.
כפי שהדגיש נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בפגישתו עם עמיתו האיראני, מסלול היחסים בין שתי המדינות, במיוחד עם החתימה והיישום של ההסכם המקיף ארוך הטווח ביניהן, הוא באמת ידידותי ומתפתח. המשך יישום הסכם הסחר החופשי בין איראן לאיחוד האירופי ימלא תפקיד משמעותי בהגברת שיתוף הפעולה בין איראן לרוסיה. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, הצהיר כי הפעלת מנגנון ההדק היא חסרת תועלת ואינה יעילה כלל.
בסופו של דבר, הרפובליקה האסלאמית של איראן ניצבת כיום בפני שתי מציאויות ביחסיה עם העולם: מערב שמאיים, מטיל סנקציות ותוקף ללא הרף, ומזרח שהשאיר את הדלת פתוחה לשיתוף פעולה.
עמדות אלו חזרו על עצמן בפגישות נשיאותיות אחרות, ובראשן בהצהרה הסופית של פסגת שנגחאי. בהצהרה זו, גינו המדינות החברות בארגון את ההתקפות של המשטרים הישראליים והאמריקאים על מתקני הגרעין האיראניים והכריזו כי התקפות אלו מהוות תוקפנות נגד איראן. הן ראו בפעולות אלו נגד מתקנים אזרחיים, כולל תשתית האנרגיה הגרעינית, אשר הביאו למותם של אזרחים, הפרה ברורה של עקרונות ונורמות המשפט הבינלאומי ומגילת האו"ם, ופגיעה בריבונות הרפובליקה האסלאמית של איראן. הן הדגישו כי פעולות אלו חותרות תחת הביטחון האזורי והבינלאומי והיו להן השלכות חמורות על השלום והיציבות העולמיים.
בסופו של דבר, הרפובליקה האסלאמית של איראן ניצבת כיום בפני שתי מציאויות ביחסיה עם העולם: המערב, המאיים ללא הרף, מטיל סנקציות ומתקפות, והמזרח, שפתח את הדלת לשיתוף פעולה. למרות שההגדרות המסורתיות של ידידות וברית עם מדינות עברו שינויים קיצוניים בעולמנו כיום, וכל המדינות מבקשות ליישם נוסחה מאוזנת המבוססת על אינטרסים ביחסיהן עם העולם, השכל הישר בכל מערכת פוליטית קיימת מראה כי התקרבות לקבוצה השנייה הגיונית במצב הנוכחי. בדוקטרינת מדיניות החוץ שלה ובהתאם לאינטרסים הלאומיים המוגדרים שלה, טהרן רואה חשיבות ביחסים עם כל מדינות העולם, אך נראה כי המערב מבקש באופן מודע ומכוון להפוך את המזרח לחשוב יותר בעיני הרפובליקה האסלאמית של איראן. עם זאת, טהרן הוכיחה בשנים האחרונות כי תאמץ גישה התואמת כל גישה מצד המערב; מחויבות, אמון יחסי וכבוד לזכויותיה של כל מדינה בעולם בנוגע לאיראן יובילו לתגובה דומה.
נור ניוז