זינק הסבירה כי שתיקתם של גופי התקשורת הגדולים, ובראשם רויטרס, תרמה להכשרת ההתנקשות ביותר מ-245 עיתונאים במהלך מלחמת ההשמדה הישראלית בעזה. ביניהם היו עמיתה בסוכנות, הצלם חוסאם אל-מסרי, וחמישה עיתונאים נוספים שנהרגו ב"מתקפה כפולה" על בית החולים נאצר, שם ישראל מכוונת לאתרים אזרחיים ולאחר מכן חוזרת להפציץ לאחר הגעת פרמדיקים ועיתונאים.
הצלמת, שעבודותיה פורסמו בניו יורק טיימס, באל-ג'זירה ובמספר כלי תקשורת בצפון אמריקה, אסיה ואירופה, אמרה כי אינה יכולה להמשיך לעבוד עם רויטרס, בטענה כי "הנכונות להפיץ תעמולה ישראלית אפילו לא הצילה את כתבי הסוכנות מהשמדה". זינק ציינה כי בעקבות ההתנקשות בעיתונאי אנאס אל-שריף ובצוות אל-ג'זירה בעיר עזה ב-10 באוגוסט 2025, פרסמה רויטרס טענות ישראליות "חסרות בסיס" לפיהן הוא "סוכן חמאס", והוסיפה כי דפוס סיקור זה "חזר על אינספור שקרים שאומצו על ידי כלי תקשורת מערביים".
היא הוסיפה כי כלי התקשורת המערביים נושאים באחריות ישירה ליצירת סביבה המאפשרת פשעים כאלה להתרחש, וציטטה את העיתונאי האמריקאי ג'רמי סקאהיל שאמר כי "כלי תקשורת גדולים, מהניו יורק טיימס ועד הוושינגטון פוסט, מסוכנות הידיעות AP ועד רויטרס, שימשו כמסע לתעמולה ישראלית, טיהרו פשעי מלחמה והפכו את הקורבנות ללא אנושיים".
הצלמת ביקרה את מה שתיארה כ"נטישה מכוונת של האחריות העיתונאית הבסיסית ביותר", וטענה כי סיקור התקשורת המערבי אפשר "להרוג יותר עיתונאים בעזה בשנתיים מאשר נהרגו בשתי מלחמות העולם, מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם, אפגניסטן, יוגוסלביה ואוקראינה גם יחד".
הצלמת הדגישה גם את ניסיונו של אנאס אל-שריף, חתן פרס פוליצר על עבודתו עם רויטרס, וציינה כי הסוכנות "לא הגנה עליו כאשר הכיבוש הציב אותו ברשימת התנקשויות, וגם לא כאשר פנה לתקשורת הבינלאומית בבקשה להגנה לאחר איום ישיר מצד דובר צבאי ישראלי".
היא סיכמה באומרה, "אני לא יכולה עוד לשאת את כרטיס רויטרס שלי בלי תחושת בושה ועצב עמוקה. מעתה ואילך, אכוון את מאמצי לכבוד אומץ ליבם והקרבתם של העיתונאים בעזה, העיתונאים האמיצים והגדולים ביותר שהתקשורת ידעה אי פעם."
נור ניוז