בעוד שיחות עקיפות בין איראן וארצות הברית עומדות להתחיל בעומאן, וושינגטון חווה משבר פנימי בנוגע לקביעת האסטרטגיה שלה להתמודדות עם טהראן. משבר הנובע מדואליות הדעות בקרב יועציו הקרובים של טראמפ. מנגד, פלג קיצוני בראשות וולץ, רוביו ושר ההגנה האמריקני מנסה להחזיר את גישת הלחץ המקסימלי ואף את האופציה הצבאית לסדר היום באמצעות שפה מאיימת ברורה. מצד שני, אנשים כמו סטיב וויטאקר, הנציג הכלכלי החדש של טראמפ למשא ומתן, מנסים למצוא דרך לנהל את המתיחות באמצעות כלים כלכליים ובהיגיון של מיקוח.
הצהרותיו הקשות של וולץ, בהן תיאר את איראן כ"איום קיומי על אמריקה" והדגיש כי "כל האפשרויות על השולחן", יחד עם עמדותיו הפרובוקטיביות של רוביו הקוראות להחמרת סנקציות והיערכות לפעולה צבאית, מוכיחות כי השדולה הישראלית צברה השפעה משמעותית על כמה מדרגי קבלת ההחלטות בוושינגטון. המטרה ברורה: לגרור את אמריקה לעימות עם איראן במקום לדיפלומטיה. הלחץ הגלוי והסמוי שהופעל על ידי קבוצות הלובי הוביל כעת לעימות ישיר עם הגישה הרכה והאנליטית יותר שאומצה על ידי חלק מחברי צוות טראמפ.
בינתיים, מינויו של טראמפ של דמות כלכלית, ולא דיפלומט או פקיד ביטחוני, להוביל את סוגיית איראן נושאת מסר חשוב: למרות סיסמאות הקמפיין הקשות שלו, לנשיא ארה"ב יש הבנה ברורה יחסית של עלויות הכניסה למלחמה ואינו רוצה להיכנע לחלוטין לזרם מעורר המלחמה סביבו. ויטקוף, בעל ניסיון בהשקעות ובסחר חוץ, נוקט בגישה עסקתית, לא אידיאולוגית ומבקש לשלב תמריצים כלכליים במשוואה במקום להפעיל לחץ מוחלט.
חילוקי דעות אלה הפכו לאתגר מרכזי העומד בפני מדיניות החוץ של ארה"ב, במיוחד כשגישת משא ומתן רגיש, שעלולה לקבוע את גורל היחסים בין שתי המדינות בחודשים הקרובים. ויטקוף ועמיתיו הזהירו כי אם יוטלו דרישות מקסימליות מבלי להתחשב בעובדות בשטח, הצד האיראני עשוי להגיב בתגובה חריפה ואולי אף לנטוש את המשא ומתן. זאת על אף שבחודשים האחרונים מודאגים מאוד בוושינגטון מהתקדמותה הגרעינית של איראן ובמקביל מתפקידה במשברים ביטחוניים אזוריים.
עתידה של מדיניות ארה"ב כלפי איראן יהיה תלוי בתוצאות של שני גורמים: האיזון בין קבוצות לחץ פוליטיות וכלכליות בתוך הבית הלבן, ומידת ההצלחה או הכישלון של השיחות המתמשכות. אם קבוצת מעוררי המלחמה תצליח להתגבר על הגאות הכלכלית, אווירת העימות הצבאי או הסנקציות הרב-שכבתיות צפויה לגבור שוב על הדיפלומטיה. אבל אם הדרך המוצעת של ויטקוף, המשלבת תמריצים כלכליים עם הגבלות יחסיות, תצליח במשא ומתן, אולי נראה מעין "הסכם מבצעי" עם אינדיקטורים חדשים.
עלינו לזכור שהמאמצים של השדולה הישראלית לגרור את ארצות הברית לעימות ישיר עם איראן הוא פרויקט ארוך טווח, רב-שכבתי. אבל המציאות של מבנה הכוח בוושינגטון מראה שהיגיון כלכלי ומחושב עדיין שורר בקרב חלק ממקבלי ההחלטות. שיחות עומאן יהיו נקודת מפנה בקביעת מהלך הסכסוך הנסתר הזה.
נור ניוז