ההערות הללו מעלות שתי שאלות מרכזיות: ראשית, מדוע לאיראן יש חשיבות כזו עבור ממשלת ארה"ב? ושנית, מה זה בדיוק ה"משהו הרע" הזה שטראמפ מתכוון אליו?
מדוע סוגיית איראן נמצאת בראש סדר העדיפויות של טראמפ?
טראמפ ציין את תוכנית הגרעין השלווה של איראן כסיבה העיקרית להתמקדות של וושינגטון בטהרן, אבל זה רק חלק מהמשוואה. מיקומה הגיאו-אסטרטגי של איראן, כוחה הצבאי המשמעותי, תפקידה בדינמיקה האנרגטית העולמית ומיקומה לאורך מסדרונות מרכזיים של צפון-דרום ומזרח-מערב הפכו את טהראן לשחקנית מרכזית הן בבמה האזורית והן בבמה הבינלאומית.
בנוסף, ארצות הברית שמה בשנים האחרונות דגש מיוחד על מדיניות שמטרתה לבלום את סין במזרח אסיה. עם זאת, כדי לקדם אסטרטגיה זו, על וושינגטון תחילה לנהל ולהפחית את הסלמה במשברים קיימים במערב אסיה. נושאים כמו לבנון, עזה, סוריה, תימן ויחסי ארה"ב עם עיראק הם כולם סדרי עדיפויות אסטרטגיים של הבית הלבן. בכל אחד מהתרחישים הללו, אין להכחיש את תפקידה של איראן כשחקן רב עוצמה ומשפיע. כתוצאה מכך, על מנת להחזיר את ההגמוניה הקודמת שלה באזור וליצור תנאים נוחים להתמקדות בריסון סין, נאלצת ארצות הברית לאמץ מדיניות ספציפית כלפי איראן. זו הסיבה שאיראן הוצבה בראש סדר היום של מדיניות החוץ של דונלד טראמפ.
עמדתה של איראן לגבי הבקשה למשא ומתן
לפני מספר ימים הודיע שר החוץ של איראן כי תגובתה של איראן למכתבו של טראמפ נשלחה דרך עומאן, והדגישה כי טהראן לא תיכנס למשא ומתן בשום לחץ. עם זאת, במידת הצורך, שיחות עקיפות - דומות לאלו שהיו בעבר - יכולות להימשך. בנוסף, עלי שמח'אני, היועץ המדיני של המנהיג העליון והפקיד האחראי על תיק הגרעין של איראן, הדגיש כי תגובתה של איראן למכתבו של טראמפ "נמדדה". הוא אישר כי איראן מוכנה לחלוטין להתמודד עם כל איום.
מדוע הדרך למשא ומתן אינה חלקה?
על ידי כניסה למשא ומתן על הגרעין וחתימת ה-JCPOA (Joint Comprehensive Plan Action) ב-2015, איראן הוכיחה את רצונה הטוב ביישוב חילוקי דעות. עם זאת, הפרישה החד-צדדית של ארצות הברית מההסכם וחוסר המעש של אירופה בנוגע להתחייבויותיה הביאו לאיראן לאבד את האמון באפשרות של כל הסכם בר קיימא. נכון לעכשיו, תוכנית הגרעין של איראן נמצאת בפיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ולמרות התמרון הפוליטי, לא היה סימן לסטייה.
בנסיבות אלה, חזרה לשולחן המשא ומתן ללא בניית אמון והקלת הלחצים המוטלים אינה סבירה. המדיניות הבלתי צפויה של ממשלת ארה"ב וניסיונותיה למקסם את הלחץ על איראן הפכו את הדרך לדיאלוג למאתגרת עוד יותר.
"משהו רע": אפשרות צבאית או לחץ מוגבר?
בדבריו האחרונים, טראמפ לא ציין למה הוא מתכוון ב"משהו רע", אבל פקידים אמריקאים התוו בעבר שתי אפשרויות: משא ומתן או מלחמה. גם שר ההגנה וגם היועץ לביטחון לאומי הצהירו כי טראמפ דרש מאיראן לעצור את תוכנית הגרעין שלה, ואם לא תעשה זאת, ארצות הברית תשקול אפשרויות שונות - בקשה שתגובתה השלילית של איראן כבר צפויה לה.
עמדתה של איראן כלפי איומים צבאיים
איראן, כאומה חזקה עם תמיכה עממית משמעותית - עובדה שהוכיחה צעדת יום קודס האחרונה - הראתה שהיא רגישה ביותר בכל הנוגע להגנה על האינטרסים הלאומיים והביטחונה שלה. רגישות זו ניכרת בתגובתה לאיומים חיצוניים. איראן הוכיחה שכאשר תעמוד בפני כל איום, היא תפעיל את כל היכולות הזמינות שלה בהגנה.
מוחמד באג'ר חליבאף, ראש הפרלמנט וחבר המועצה העליונה לביטחון לאומי, הצהיר אתמול במהלך יום קודס, תוך שהוא מתווה את עמדתה הרשמית של איראן בנוגע לאיומים צבאיים, "במקרה של הפרה כלשהי של שטחה של איראן, האזור כולו יתלקח, והבסיסים האמריקאים ובעלות הברית לא יישארו בטוחים". הצהרה זו מצביעה על כך שאיראן אינה רואה ב"תגובה מוגבלת" אפשרות, ורואה בכל פעולה צבאית אמריקאית את הטריגר למלחמה אזורית נרחבת.
אנליסטים מאמינים כי בהתחשב בהשלכות מרחיקות הלכת שלה, אופציה צבאית תהיה יקרה ביותר עבור וושינגטון. עם היכולות ההגנתיות וההשפעה האזורית שלה, איראן הוכיחה שהיא לא תשאיר איומים חיצוניים ללא מענה.
תפקידה של ישראל בהסלמת המתחים
אחד הגורמים העיקריים להחרפת המתיחות באזור הוא תפקידה של ישראל. המשטר הישראלי ביקש בעקביות להסיט את תשומת הלב ממשברים פנימיים שלו על ידי עורר סכסוכים והצגת איראן כאיום הגדול ביותר. כתוצאה מכך, הלחצים האמריקנים על איראן עולים בקנה אחד עם האינטרסים האסטרטגיים של ישראל. אם טראמפ יבחר להישאר בקנה אחד עם מדיניותה של ישראל כלפי איראן, סביר להניח שהעימותים האזוריים יתגברו, והיציבות של המזרח התיכון תהפוך מעורפלת עוד יותר.
שני נתיבים קדימה עבור טראמפ
בהתמודדות עם סוגיית איראן, לטראמפ יש שתי דרכי פעולה אפשריות: הראשונה כוללת הכרה במציאות האזורית, כיבוד האינטרסים והזכויות הלגיטימיות של איראן, ועבודה להורדת המתיחות באמצעות דיפלומטיה אמיתית; השני כרוך בהתמדה במדיניות של לחץ ואיומים, שעלולים לעורר משברים רחבים אף יותר.
עד כה הוכיחה איראן שאינה מבקשת לעורר מתחים, אך אם ייבחר בדרך השנייה, ישנה סבירות משמעותית שהסכסוכים ואי השקט באזור יסלימו. נותר לראות אם טראמפ - שמאמצי מדיניות החוץ הרבים שלו זכו עד כה להצלחה מועטה - יצליח לפתור את הנושא שלטענתו מתעדף מבלי לעורר משבר חדש.