במשך עשרות שנים, ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות מנסות לשלוט בים ובמיצרים האסטרטגיים. הם השתמשו בסיסמאות מטעות כמו "חופש ניווט" ו"הגנה על הסחר העולמי" כדי להסתיר את מטרותיהם האמיתיות, שהן להפעיל דומיננטיות צבאית וכלכלית על מדינות ולשדוד את עושרן. אבל כיום ההגמוניה הזו עומדת בפני אתגר חסר תקדים מצד מעצמות אזוריות עצמאיות שאינן מוכנות להיכנע. בחזית הכוחות הללו עומדת תנועת אנסאר אללה בתימן, ששינתה את משוואת הסכסוך באזור עם פעולותיה הנועזות בים האדום.
הים האדום תמיד היה מסדרון אסטרטגי לסחר עולמי, במיוחד לאחר בניית תעלת סואץ במאה ה-19, מה שהפך את התוואי הזה לחיבור חיוני בין מזרח למערב. אבל חשיבות אסטרטגית זו הייתה תמיד בשליטת המעצמות המערביות הדומיננטיות ששלטו בדרכי הסחר והטילו הגבלות כדי לשרת את האינטרסים הכלכליים והפוליטיים שלהן. אבל היום דברים השתנו. ככל שהתוקפנות של הישות הציונית נגד עזה מסלימה ופשעיה נגד העם הפלסטיני נמשכות, תנועת אנסאר אללה החליטה לשבור את ההגמוניה הזו. באמצעות הכוונת ספינות הקשורות לישות הציונית, היא תומכת בהתנגדות ומגיבה לעוול שנעשה נגד הפלסטינים. קבוצה זו הראתה כי לוחמה כלכלית יכולה להיות נשק יעיל נגד תוקפנות צבאית.
מאז תחילת המבצע הזה, כלי תקשורת מערביים והסוכנויות הערביות המזוהות עמם פתחו במסע מסיבי של הונאה ומידע מוטעה כדי להציג את אנסאר אללה כ"טרוריסטים" או "מורדים לא לגיטימיים", בעוד האמת היא שהמשטר הציוני עצמו מבוסס על טרור והפשעים שבוצעו על ידי ארצות הברית ונגד המשטר הכובש הם מעבר לדמיונו של המשטר. ארצות הברית, המתיימרת להילחם בטרור, היא אותה מדינה שיצרה ותמכה בקבוצות טרור במקומות שונים בעולם, מאפגניסטן ועיראק ועד סוריה, לוב ותימן. כעת מנסה וושינגטון לכפות את רצונה על הים האדום בכוח, למרות שהזמנים השתנו ומדינות אינן מקבלות עוד עבדות.
התעמולה המערבית תמיד ניסתה להציג את אנסאר אללה כ"כוח פרוקסי איראני", כאילו התנועה הייתה רק כלי בידיה של טהראן. אבל האמת שונה לחלוטין. איראן אינה תומכת בכוחות המשרתים שלה, אלא דבקה בעקרון השותפות בין בעלות ברית. אנסאר אללה הוא כוח עצמאי בעל חזון ברור, המעדיף את האינטרסים של תימן ומדינות האזור, ועוסק באיראן כפי שהיא עושה עם שאר בעלות הברית של ציר ההתנגדות, על בסיס שוויון וכבוד הדדי. בניגוד לארצות הברית, השולטת בבנות בריתה ומאלצת אותן לציית, איראן משתפת פעולה עם שותפיה על בסיס אינטרסים משותפים ועקרונות שוויוניים. לכן, הטענות של אמריקה על "תמיכתה של איראן באנצאר אללה" אינן אלא ניסיון להצדיק את תוקפנותה הכושלת נגד תימן.
ככל שפעולותיו של אנסאר אללה הסלימו, לא הייתה לוושינגטון ברירה אלא לפנות להתקפות צבאיות, אולי כדי להפחיד את העם התימני ולהפר את רצונו. אבל התקפות אלו שבוצעו על ידי כוחות אמריקאים ובריטים לא הניבו תוצאות כלשהן; להיפך, זה רק חיזק את הנחישות של האנסאר אללה להמשיך במאבקם הצודק. התקיפות האוויריות לא השפיעו על יכולותיו של האנסאר אללה, אך כעת יש לקבוצה ארסנל מתוחכם הכולל טילים בליסטיים נגד ספינות, מל"טים תקיפה ומל"טים מתקדמים. אנסאר אללה הוכיח שהוא לא רק כוח מקומי, אלא שחקן אסטרטגי במשוואות אזוריות ועולמיות.
מאז תחילת הפעילות בים האדום, עלויות המשלוח עלו בחדות, מה שאילץ חברות בינלאומיות רבות לנתב מחדש, מה שמגדיל את הזמן והעלות של ההפלגות הימיות. התפתחויות אלו חשפו את שבריריותה של המערכת הכלכלית המערבית, הנשענת במידה רבה על נתיבי סחר שעלולים להשתבש במידת הצורך. אחד המדדים לכך הוא הירידה המשמעותית בתנועת הספנות בתעלת סואץ עקב התקפות על ספינות הקשורות למשטר הישראלי. לעומת זאת, מעצמות אסיה כמו סין ורוסיה ניצלו מצב זה כדי להגביר את תפקידן בסחר העולמי.
מאז תחילת המשבר, סין ורוסיה נקטו בעמדה מאוזנת וסירבו לתמוך בהתקפות ארה"ב על תימן. הם אפילו לא הצביעו על החלטת מועצת הביטחון שביקשה לספק כיסוי בינלאומי לתוקפנות של וושינגטון. כמה דיווחים מצביעים על כך שסין ורוסיה שיתפו פעולה עם אנסאר אללה כדי להבטיח מעבר בטוח של ספינותיה, ובתמורה, סיפקו תמיכה לוגיסטית וטכנית כדי לשפר את היכולות הצבאיות של הקבוצה. זה מצביע על כך שהאיזונים העולמיים אינם עוד מה שהיו בעבר, ושמעצמות מתעוררות יוצרות מציאות חדשה בזירה הבינלאומית. וושינגטון כבר לא יכולה לפעול על בסיס היגיון "חד קוטבי", כי היום יש כוחות התנגדות שמסרבים לקבל את ההגמוניה ואילצו את כולם לשקול מחדש את החישובים שלהם.
מעבר לים האדום, כולם יודעים שהקרב הזה אינו רק סכסוך ימי, אלא חלק מקרב רחב יותר בין ציר ההגמוניה הציונית-ארה"ב לציר ההתנגדות, המשתרע מתימן ועד פלסטין, לבנון, סוריה, עיראק ואיראן. למרות האיומים המתמשכים של ארה"ב, אנסאר אללה הוכיח שרצון חזק הוא חזק יותר מפצצות וטילים, ושמדינות מסוגלות לקבוע את גורלן כאשר יש להן מודעות, רצון ונשק. וושינגטון ותל אביב ניסו לכבות את להבות ההתנגדות בעזה, אך הן התמודדו עם מציאות בלתי צפויה: ההתנגדות אינה מוגבלת לנקודה אחת, אלא מערכת מקושרת הפועלת במספר חזיתות.
בעוד התוקפנות הציונית נגד עזה נמשכת ואמריקה ממשיכה לתמוך בפשעי המשטר הציוני, תומכי האל וכל האנשים החופשיים בעולם ימשיכו במאבקם להשיג צדק ולסיים את הדיכוי בפלסטין ובכל שאר העמים המדוכאים. מה שקורה היום בים האדום הוא לא משבר זמני, אלא חלק משינוי אסטרטגי המשרטט מחדש את מפת ההשפעה העולמית. אנסאר אללה, שעד לפני כמה שנים נחשבה לקבוצת התנגדות מקומית בלבד, הפכה כעת לכוח אזורי המסוגל לכפות משוואות חדשות ולשבור הגמוניה בת מאות שנים.
עתידו של האזור לא ייקבע על ידי הטילים של וושינגטון, אלא על פי רצון המדינות. כשם שאמריקה נכשלה בעיראק, אפגניסטן וסוריה, היא תיכשל גם בתימן. ההתנגדות תישאר קוץ בעיניו של כל מי שרוצה לכפות את שליטתו בכוח.
עידן חדש החל; עידן שהנושא שלו הוא: ההתנגדות היא הכוח האמיתי וההגמוניה האמריקאית בדעיכה.
נור ניוז