"העידן החמישי של הגלובליזציה הגיע לסיומו", אומר דאגלס ארווין, פרופסור ג'ון פרנץ' לכלכלה במכללת דארטמות' בארה"ב ומומחה מוביל לסחר בינלאומי. הגידול העצום בסחר של העשורים האחרונים נעצר, ולמרות שהעתיד עדיין לא ברור, ובמידה רבה תלוי במה שיחליט נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בשיחה עם "גלובס" ארווין מזהיר כי מיגור העוני העולמי עלול להיעצר, ומלחמות הסחר עלולות להידרדר למלחמות יריות.
ארווין עבד בעבר בפדרל ריזרב האמריקאי, והיה כלכלן צוות זוטר במועצת היועצים הכלכליים של הנשיא רונלד רייגן. הוא הגיע לישראל כדי לקחת חלק בסמינר סטודנטים של מכון פרידברג לכלכלה, המקדם חופש כלכלי בישראל ובמדינות הסכם אברהם. כהיסטוריון כלכלי בולט, זה רק טבעי שכדי להסביר כמה משמעותית הייתה תקופת הגלובליזציה שהסתיימה, הוא חוזר אחורה בזמן לשנת 1815, כאשר נפוליאון, שהוביל את צרפת לכיבוש רוב מערב ומרכז אירופה, נעצר סופית בקרב ווטרלו.
"בשנים שלאחר מכן היו שפע של המצאות חשובות, כמו ספינת הקיטור והטלגרף, יחד עם תנועה ענפה של פועלים ושל הון", הוא מספר. "באותן שנים חלה עלייה איטית אך מתמדת במסחר, אבל היא לא חדרה לעומק, והיא עדיין לא הגיעה לרוב העולם". ארווין מתייחס בכך למה שמכונה היום "העולם השלישי", מדינות בעלות רמת התפתחות נמוכה, שנכנסו לסחר עולמי באיחור, כשההשפעות הכלכליות של זה עדיין מורגשות.
מנפילת הקומוניזם ועד למשבר הסאב-פריים
ארווין חוזר לתקופה הראשונה של הגלובליזציה, שהסתיימה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שלאחריה החל הסחר העולמי לרדת. "בשנות ה-20 היה שיקום, אבל הוא הסתיים בשפל הגדול שהחל ב-1929. זו הייתה מכה קשה לגלובליזציה, כי חלק ניכר מהתגובה לכך, גם בארה"ב וגם בשאר העולם, היה הגנה על התעשייה ובניית חומות מכס".
מיד לאחר מכן באה מלחמת העולם השנייה, ששוב גרמה למדינות להיראות פנימה, ולא אפשרה סחר בינלאומי בקנה מידה גדול. "לאחר מכן הסחר העולמי התאושש בצורה דרמטית, אבל הוא התחלק בעיקר בין שני בלוקים: ליברלי וקומוניסטי. מדינות העולם השלישי היו סגורות עוד יותר, מתוך תפיסה שהסחר העולמי הוא נצלני - אבל זה פגע בצמיחתן".
השינוי הגדול באמת הגיע ב-1989, כשהגוש הקומוניסטי קרס. "חומת ברלין נפלה, אירופה עברה למודל כלכלי חופשי יותר, ואפילו סין הפכה קפיטליסטית יותר. הודו התחילה להתפתח, ונראה היה שהסחר הבינלאומי במסגרת 'קונצנזוס וושינגטון' מאחד את העולם ומחבר את כל קצוות תבל. התקופה שבין 1990 ל-2010 הייתה התקופה החזקה ביותר אי פעם של גלובליזציה, בדרך כלשהי".
אבל החל מהמיתון העולמי שהחל עם התפוצצות בועת הסאב-פריים בארה"ב, הצמיחה בסחר הבינלאומי נעצרה. כחלק מהתמ"ג העולמי, הסחר הבינלאומי כיום דומה למה שהיה ב-2006. "וזה הולך ומחמיר", אומר ארווין. "בנוסף לברקזיט, ההתנתקות של בריטניה מהאיחוד האירופי, סין פונה פנימה, וארה"ב תחת טראמפ עושה זאת גם כן. זו עדיין לא ירידה מהותית בסחר הבינלאומי, אבל זו בהחלט עצירה לצמיחה".
בראיון קודם ל"גלובס", ב-2020, כבר הודה ארווין שכלכלנים דנו בשאלה האם הגלובליזציה הגיעה לשיא. "הייתה התרחבות עצומה של הסחר בעשרים או שלושים השנים האחרונות, מונעת בין השאר על ידי מדיניות שעודדה סחר, ושאיפשרה לשרשרת האספקה להתפתח", אמר אז, "אבל כשמסתכלים על הסחר העולמי כחלק מהתמ"ג העולמי, אפשר לראות שהוא נמצא בירידה מאז 2011. זה אומר שאולי הגענו לנקודה שבה אפשר להגביל את הפיתול של כלכלות העולם. משולב."
בראיון ההוא, שהתרחש בשיאה של מגיפת קוביד, ארווין כבר טען שטראמפ, שהיה אז בקדנציה הראשונה שלו כנשיא ארה"ב, "מעודד את ההתפתחות הזו", אם כי הוא גידור והוסיף שהיא החלה לפניו. "גם אם לא היה טראמפ, אם שרשראות האספקה היו פגיעות, הסחר היה יורד בכל מקרה", אמר.
על המהלך של טראמפ: "זה לא נראה טוב"
כמו בתקופת המלחמה הקרה, העולם מתחיל להתפצל לשני גושי מסחר נפרדים, ולפי ארווין, הגורם הגדול והחשוב ביותר לכך הוא המשבר בסחר בין ארה"ב לסין.
בראיון שלך ל"גלובס" ב-2020, הזהרת שקדנציה נוספת עבור טראמפ עלולה להוביל למשבר סחר אמיתי. איך אתה רואה את זה היום?
"זה לא נראה טוב. לא נראה שיש שינוי מהותי בסין. כדי לשחזר את האינטגרציה של הסחר העולמי, אנחנו צריכים אחד משני דברים: או מדיניות של ליברליזציה כלכלית והתמצאות בכיוון סחר חופשי, או חידוש טכנולוגי גדול, כמו המכולה הסטנדרטית שבזמנו נתנה דחיפה גדולה לסחר הבינלאומי. ובכן, זה לא נראה כאילו מדינות פורצות דרך, ולמרות שהיא מתקדמת לשם גם לכיוון הליברלי של הטכנולוגיה. מהסוג הזה".
הנה שאלה קשה: מה טראמפ מנסה להשיג?
"לטראמפ יש די הרבה יעדים, והוא גם משנה אותם לעתים קרובות. הוא אומר שהמכסים יכניסו כסף לארה"ב, שיאפשרו להוריד מיסים. הוא רוצה להחזיר תעשיות ועבודות יצרניות, שבעבר עברו למדינות אחרות, בחזרה לארה"ב. הוא גם רוצה להוריד את הגירעון המסחרי, כי מבחינתו זה מנצל את שאר המדינות.
הגירעון המסחרי הוא הפער בין היצוא, כלומר סחורות ושירותים שמדינה מוכרת, לבין מייבאת, מה שהיא קונה. "המשמעות של פער סחר, היא משיכת הון משאר העולם. טראמפ לא ממש רואה את זה", מסביר ארווין. מנקודת המבט שלו, אם מדינה לא קונה מארה"ב, היא מנצלת אותה. הוא בא עם נקודת מבט של איש עסקים. אף עסק לא יכול להישאר קיים אם הוא קונה יותר ממה שהוא מוכר, והוא רואה בארה"ב עסק, אבל זה לא באמת עובד ככה, כי ההבדל הוא בהשקעה".
במה? כהכנה ליצוא עתידי, וגם בחוב ממשלתי ארה"ב, שנמכר בכל העולם. למעשה, הפחתת החוב תפחית גם את הגירעון המסחרי.
"עניין נוסף שטראמפ מקדם במדיניות הסחר שלו הוא הפחתה במכסים של מדינות אחרות על ארה"ב, והוא משתמש במכסים נגדיים כדי לדחוף לכך. מצד שני, הוא גם לא מרוצה מהסכם הסחר עם מקסיקו וקנדה שהוא עצמו חתם עליו, וזה הסכם סחר חופשי מכל הבחינות. הוא גם מאיים בסיפוחים ובין אם זה עניין של שינויי סחר רציניים, או רק כחלק מהסחר של הגבולות, מלחמה."
העניים ישלמו הרבה יותר מהעשירים
תומכי טראמפ מפנים אותנו למאה התשע-עשרה, לתקופה שבה הכנסות הממשל הפדרלי בארה"ב הגיעו בעיקר ממכס. למה זה השתנה? והאם זה רלוונטי לכלכלה דיגיטלית מבוססת שירותים כמו שיש לנו היום?
"אכן, המכס היה 90% מהכנסות הממשל הפדרלי עד מלחמת האזרחים, ו-50% עד מלחמת העולם הראשונה. הסיבה העיקרית למצב זה היא שכלכלת ארה"ב הייתה אגררית, אבל ככל שהכלכלה האמריקאית התפתחה, התגוונתה ועברה תיעוש ועיור, נעשה קל יותר לגבות מיסי צריכה פנימיים ולא חיצוניים. האם זה לא רלוונטי היום?
מַדוּעַ?
"הכלל הכללי להשגת הכנסות ממשלתיות גבוהות הוא לגבות מסים נמוכים מבסיס רחב. כשמוטל מכס על יבוא ספציפי, היבוא של המוצר הזה פשוט ילך וקטנה. המסחר מאוד רגיש לזה. לעומת זאת, מיסוי על הכנסה וצריכה יוצר פחות השפעה מהסוג הזה, כי אנשים עדיין ירצו לעבוד ולרכוש דברים. אז שיטת מס מודרנית היא לא בסיס תעריפים טוב".
גם בחירת המוצרים שעליהם להטיל מכסים אינה מובנת מאליה. "טראמפ בוחר להטיל מכסים על מכוניות, למשל, כי זו תעשייה אמריקאית אייקונית. למרות זאת, אמריקאים קונים רכבים זרים הרבה יותר מאשר זרים קונים רכבים אמריקאים. טראמפ רואה בכך לא הוגן", אומר ארווין.
מי תומך במטרות אלו?
"בתעשייה, קשה למצוא תמיכה במדיניות המכסים. זה נכון שתעשיית הפלדה תומכת בה, למרות שתמיד היו מוגנים. גם איגודי תעשיית הרכב תומכים בה, אבל בכנות, אין תמיכה המונית מלמטה לתוכניות האלה. יש כמובן הרבה אנשים שתומכים בטראמפ בהקשר של ה-MAGA (לעשות את מלחמת התרבות הגדולה שוב שם בתנועה השמרנית של ארה"ב ובין המדינות השמרניות של ארה"ב). תנועה מלמטה שתומכת ללכת בכיוון של סגירת סחר זה טראמפ, והוא מניע את האנשים סביבו בכיוון הזה".
האם הירידה בסחר הבינלאומי תהפוך את העולם לעני יותר? מי יסבול בעיקר?
"צריך לזכור שהמכסים הם מאוד רגרסיביים. אנשים עניים ישלמו לכן הרבה יותר מאנשים עשירים. כל מדינה העוסקת בסחר תושפע, וכולנו נהיה עניים יותר כתוצאה מכך. התקופה הרביעית של הגלובליזציה, מ-1990 עד 2010, התאפיינה בירידה דרמטית בעוני העולמי. כיום, אנחנו כבר יכולים לראות האטה של קצב העוני הקיצוני בעולם. לחזות אילו מדינות יושפעו במיוחד".
השפעה צפויה נוספת שאירווין מזכירה היא שהתעריפים יובילו לעלייה במחירים. "זו לא אינפלציה, שהיא עלייה מתמשכת במחירים לאורך זמן, אלא קפיצה חד פעמית. ובכל זאת, ההכנסה הריאלית בהחלט תרד. מבחינת הצמיחה, ארה"ב היא כלכלה גדולה מאוד שבה הסחר משחק חלק קטן יחסית. ההשפעה על הצמיחה תהיה קטנה יותר, וארה"ב יכולה להרשות לעצמה מלחמת סחר יותר ממדינות אחרות".
איך ישראל צריכה להתנהג בעולם פרוטקציוניסטי יותר? האם יש דרך להרוויח מזה?
לישראל יש הסכמי סחר חופשי עם ארה"ב ועם האיחוד האירופי, וזה בסיס טוב מאוד, אבל זה לא מספיק. צריך לחתום על כמה שיותר הסכמי סחר, כדי לגוון, במיוחד עם מדינות מזרח ודרום אסיה, ואמריקה הלטינית. ואם יש אפשרויות לחתום על הסכמי שלום, זה יפתח הרבה יותר דלתות".
ישראל חתמה על הסכמי סחר חופשי עם וייטנאם ועם דרום קוריאה לפני מספר שנים, ושר הכלכלה ניר ברקת עובד על הסכם דומה עם הודו, אם כי זה עדיין לא באופק. "ככל שישראל חותמת על יותר הסכמים כאלה, כך היא יכולה לצמצם סיכונים, ואף להגביר את הסחר. אם חלק מהמדינות יפנו פנימה, קשרים עם כמה שיותר שווקים הם ביטוח מפני זה".
באשר לאפשרות לרווחים, ארווין אומר שישראל יכולה להעמיק את אחיזתה בתעשיות בעלות ביקוש עולמי שההיצע להן יהיה קשה יותר להשיג. "ישראל כמרכז טכנולוגי, הן בייצור והן בשירותים, יכולה ליצור יתרונות גדולים. גם בתעשיית השבבים יש לישראל יכולות ייצור ועובדים מנוסים. ארה"ב מודאגת מאוד מטייוואן ודרום קוריאה, המאוימות על ידי סין ועל ידי צפון קוריאה בהתאמה, מה שעלול להפוך אותן לפחות אמינות. מבחינה זו ישראל יכולה להתבלט לטובה כמקור".
האם מלחמת סחר יכולה להפוך למלחמת ירי?
"זו שאלה קשה, כי העדויות ההיסטוריות מעורבות. במובנים רבים, הגיאופוליטיקה משפיעה על מלחמות סחר, לא להיפך. מלחמות סחר הן הסימפטום, ולא הגורם. אבל הן בהחלט עלולות לקרב את המלחמה, כי הן מפחיתות את התלות ההדדית, מה שמפחית את עלויות המלחמה, כי הכלכלות ממילא מנותקות בעדה. אחד הטיעונים של הסחר איתה מנותקים בעדה. לפלוש לטייוואן, אבל אם סין מבודדת, יהיה לה קל יותר, מבחינה פוליטית וכלכלית, לצאת למלחמה.
"אחת הסיבות שמדינות דמוקרטיות נוטות לא לצאת למלחמה היא שהן מחויבות לאזרחיהן ולמצבן הכלכלי", מוסיף ארווין. בכך הוא מתייחס גם לבעלות ברית של ארה"ב שהן בין הנפגעים העיקריים במלחמות הסחר. "בריתות הן מערכות יחסים, ומערכות יחסים הן עסק לטווח ארוך. אם טראמפ ינצל את מערכות היחסים הללו לרווח קצר טווח, הוא מעמיד את ארה"ב בעמדה עם פחות יתרונות בעתיד".
נור ניוז