25 בפברואר 2025, חופף ליום השנה השלישי למלחמת רוסיה-אוקראינה. בהקשר זה, פקידים בכירים באיחוד האירופי ביקרו בקייב כדי לדון במחויבות של אירופה לאוקראינה ובהמשך התמיכה במדינה במלחמתה נגד רוסיה.
הביקור של נשיא המועצה האירופית אנטוניו קוסטה, נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין ובכירים אחרים נועד להראות שאירופה נותרה מחויבת לתמוך באוקראינה. במהלך ביקור זה הדגיש פון דר ליין כי האיחוד האירופי מוכן לשלוח סיוע כספי חדש בשווי 3.5 מיליארד יורו לאוקראינה. מנגד, אנטוניו קוסטה תיאר את חברותה של אוקראינה באיחוד האירופי כמרכיב מרכזי לביטחון העתיד של המדינה. במקביל, אושרו חבילות סנקציות חדשות נגד רוסיה, ומדינות אירופה אישרו מחדש את תמיכתן הצבאית באוקראינה.
בהקשר זה הודיע ראש ממשלת ספרד פדרו סאנצ'ס כי חבילת סיוע צבאית חדשה בשווי מיליארד יורו תישלח לאוקראינה. לצד תמיכה זו, גם נשיא צרפת עמנואל מקרון הכריז כי תמיכתה של אירופה באוקראינה תישאר בלתי מעורערת. עם זאת, הבטחות ופעולות אלה הן יותר סמליות מאשר משנות בשדה הקרב, שכן רבים מהצעדים הללו מכוונים להגביר את האמינות הגלובלית של אירופה במקום להשפיע באופן מוחשי על תנאי השדה של המלחמה. ההבטחות ארוכות הטווח של האיחוד האירופי לאוקראינה מדגישות שהפעולות הללו הן יותר ביצועיות מאשר מעשיות.
בעוד שהמלחמה היא ישירות על שטח וריבונות, להבטחות אירופה, כפי שהוזכר על ידי פון דר ליין בנוגע לאפשרות של הצטרפות אוקראינה לאיחוד האירופי עד 2030, לא תהיה השפעה על המלחמה המתמשכת. במעקב אחר שורשי מלחמת אוקראינה, חשוב לציין שההתפשטות והאיומים הביטחוניים של נאט"ו נגד רוסיה היו הזרזים העיקריים לסכסוכים אלה.
אנליסטים רבים, כולל קנצלרית גרמניה לשעבר אנגלה מרקל, מאמינים שהמערב, באמצעות הסכמים שונים כמו הסכמי מינסק, ניסה לקנות זמן ובמקביל חימש את אוקראינה למלחמה. לאחרונה, גם דונלד טראמפ הצהיר שלא רוסיה אלא פעולותיה של אוקראינה הם שהניעו את המלחמה, ואף כינה את זלנסקי דיקטטור.
ניתוחים אלה, למרות הבטחות פוליטיות ודיפלומטיות אירופיות, חושפים אמת לא נוחה: נאט"ו וההתפשטות של המערב היו המפתח לפרוץ המלחמה. עם זאת, מדינות אירופה ממשיכות להימנע מלקיחת אחריות על ידי שימוש במתחממות המלחמה של רוסיה כעילה, ונותנות לעצמן סוג של לגיטימציה לטעון שהמלחמה החלה מסיבות שאינן בשליטתן.
מציאות שטח: הצלחותיה של רוסיה וחוסר היציבות המערבית
דיווחים מהשטח מראים שלמרות מיליארדים שהוציאו אירופה וארה"ב, רוסיה השיגה הצלחות משמעותיות בשדה הקרב. רוסיה הצליחה לשלוט ב-18% מהשטח של אוקראינה, כאשר מצב זה התייצב באזורים המזרחיים והדרומיים. לאחרונה, מוסקבה אף הכריזה על כיבוש אזור מגורים חדש במחוז חרקוב. ההצלחות הללו בשדה הקרב, למרות כל המאמצים של המערב להחליש את רוסיה, מראות שנאט"ו והאיחוד האירופי לא הצליחו נגד רוסיה. בנוסף, כלכלת רוסיה, הנתמכת על ידי אינטגרציות כלכליות ואזוריות כמו BRICS, שנחאי ואיראסיה, הצליחה להתגבר על הסנקציות ולחוות צמיחה כלכלית חיובית.
רוסיה, תוך ניצול משאביה הפנימיים ומערכות היחסים החדשות עם מדינות כמו איראן וסין, מצאה דרכים חדשות להילחם בסנקציות ולצאת מהבידוד הכלכלי. אחד האתגרים המשמעותיים ביותר של אירופה במשבר זה הוא חוסר יכולתה ליצור הסכמה פנימית. בעוד שארה"ב, במיוחד בתקופת טראמפ, מבקשת לנהל משא ומתן ישיר עם רוסיה לסיום המלחמה, כמה מדינות אירופיות, במיוחד צרפת, בריטניה וגרמניה, ממשיכות לתמוך בסכסוך המתמשך. זה הוביל לפילוגים פנימיים בתוך האיחוד האירופי, שכן חלק ממדינות אירופה נכשלו במשא ומתן על סיוע צבאי לאוקראינה לשנת 2025. הבדלים אלו מצביעים על כך שהאיחוד האירופי חסר לכידות אסטרטגית ואינו יכול למלא תפקיד יעיל בתהליכי קבלת החלטות.
סילוק אירופה מחישובי מלחמה ומשבר עתידיים
בעוד ארה"ב, במיוחד תחת הנהגתו של טראמפ, מנהלת משא ומתן ישיר עם רוסיה לסיום המלחמה, אירופה למעשה הוסרה מהחישובים הגיאופוליטיים הגדולים. אירופה מנסה למנוע הדרה זו ושואפת להישאר חלק מהמשא ומתן לשלום. עם זאת, נראה שוושינגטון מהססת לקבל את מעורבותה הישירה של אירופה בתהליך זה.
טראמפ אף הכריז שעלויות שמירת השלום באוקראינה צריכות ליפול על מדינות אירופה. התפתחויות אלה לא רק מציבות את אירופה בעמדה לא נוחה, אלא גם מדגימות את משבר הזהות הגלובלי של היבשת, שבה היא נאבקת למלא תפקיד פעיל בעניינים גלובליים.
נור ניוז