לאחר חודשים של סכסוך פוליטי, הוקמה ממשלתו של נוואף סלאם בלבנון; ממשלה שבניגוד לתעמולה התקשורתית המערבית, אינה אינדיקציה להדרת ההתנגדות ממשוואת הכוחות, אלא תוצאה של החלטות חכמות של חיזבאללה ותנועת אמל להתגבר על המשבר ולנהל התפתחויות עתידיות. חיזבאללה ואמל, במדיניות נכונה, אפשרו את הרכבת הממשלה כדי שהתהליך המדיני בלבנון לא יגיע למבוי סתום, אבל אין זה אומר נסיגה. על ידי שמירה על הבסיס העממי והפוליטי שלהן במהלך ארגון מחדש של הכוח עד לבחירות הבאות, שתי התנועות הללו בוחנות תוכניות אסטרטגיות לשינוי מאזן הכוחות לטובת ציר ההתנגדות.
מדוע תמך חיזבאללה בהרכבת הממשלה?
המערכת הפוליטית הלבנונית נתונה בחודשים האחרונים ללחץ חיצוני עז, במיוחד מצד ארצות הברית וסעודיה. וושינגטון ניסתה לכפות סוג של שלטון אי-אופוזיציה על ביירות על ידי סילוק חיזבאללה מהממשלה לחלוטין. אבל חיזבאללה, במקום להיכנס לעימות ישיר, השתמש באסטרטגיה של חכה ונראה. במקום לספק שרים רשמיים, ההתנגדות השתמשה בטכנוקרטים ובדמויות בעלי ברית לממשלה, ובמקביל מנעה מזרמים בעלי אוריינטציה מערבית להשיג שליטה מלאה במשרדי מפתח.
גם בחירתו של יאסין ג'אבר, המקורב לתנועת אמל, לשר האוצר, הייתה תוצאה של משא ומתן זהיר בין חיזבאללה לתנועת אמל. ארצות הברית התכוונה להסיר את משרד האוצר מהשליטה השיעית, אך חיזבאללה ותנועת אמל מנעו מטרה זו באמצעות משא ומתן מאחורי הקלעים.
שינוי במבנה הכוח בממשלה החדשה
בהשוואה לממשלתו של נג'יב מיקאטי, ממשלתו של נוואף סלאם הייתה עדה לעלייה בהשפעתן של תנועות ימין נוצריות כמו הכוחות הלבנוניים. משרד החוץ הוטל על יוסף ראג'י, חבר במפלגה זו, בעל קשרים הדוקים עם ממלכת ערב הסעודית. בחירתו של אחמד אל-חג'אר לשר הפנים, הנחשב לגורם ביטחוני המקורב לריאד, מעידה על ניסיון להגביר את הלחץ על כוחות ההתנגדות בתוך לבנון.
אבל חיזבאללה ואמל לא אפשרו לשינויים הללו להפוך לניצחון מכריע של התנועה הפרו-מערבית. להתנגדות יש עדיין כלים חשובים: בסיס עממי חזק בקרב שיעים ואף מגזרים של נוצרים, נוכחות יעילה במוסדות הביטחון ויכולת לנוע ברחובות במידת הצורך. המשמעות היא שלחיזבאללה, למרות שגילה גמישות זמנית בהסדרי הממשלה, יש עדיין יכולת להתערב ולשנות את האיזונים.
השלב הבא של ההתנגדות; שליטה בממשלה וניהול הסצנה הפוליטית
ממשלה זו לא צפויה להיות יציבה בגלל סכסוכים פנימיים ולחצים חיצוניים. נראה כי חיזבאללה ואמל, באמצעות שימוש ביכולות הפרלמנטריות והעממיות שלהם, מתכוונות לכוון את תהליך קבלת ההחלטות באופן שימתן את הנטיות נגד ההתנגדות בממשלה זו. בנוסף, תנועות בעלות ברית עם חיזבאללה, כולל החזית הפטריוטית החופשית (בהנהגת גבראן באסיל), יכולות, בצמתים קריטיים, ללחוץ על הממשלה לנקוט צעדים פוטנציאליים נגד ההתנגדות באמצעות צעדים פוליטיים יעילים.
מנגד, נוכחותם של דמויות כמו נביה ברי בראש הפרלמנט מבטיחה שלא תתקבל החלטה בלבנון ללא תיאום עם ההתנגדות. המשמעות היא שלמרות שארצות הברית וסעודיה מילאו תפקיד בולט בהנדסת הממשלה החדשה, לחיזבאללה ולתנועת אמל עדיין יש כלים מרכזיים להכיל את הממשלה ולמנוע כל החלטה נגד ציר ההתנגדות.
סבלנות אסטרטגית ונכונות לשנות איזונים
הקמת ממשלתו של נוואף סלאם היא תוצאה של אינטראקציות פנימיות ולחצים חיצוניים, אך בניגוד לתפיסה של תנועות בעלות אוריינטציה מערבית, ממשלה זו אינה יכולה לשרוד מבלי לקחת בחשבון את שיקולי ההתנגדות. חיזבאללה ואמל, באימוץ גישה טקטית, אפשרו את המשך התהליך המדיני בלבנון, אך הם בהחלט ישתמשו ביכולותיהם כדי לאזן מחדש את הכוח לטובת ציר ההתנגדות. הבחירות הקרובות יהיו ההזדמנות העיקרית של חיזבאללה לחזק את מעמדו ולנטרל פרויקטים אמריקאים וסעודים בלבנון.
נור ניוז