בתפנית בלתי צפויה, התנועה המשיחית הציונית מצאה את עצמה בליבה של הפוליטיקה האמריקאית לאחר שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ אימץ רעיונות שעד לאחרונה נחשבו לפנטזיות קיצוניות.
אפילו אנשי הימין האופטימיים ביותר לא יכלו לדמיין שהתרחיש של עקירה המונית של פלסטינים וסיפוח מוחלט של השטחים הכבושים יוכל לקבל תמיכה מפורשת מהבית הלבן. אבל טראמפ, שהפך את כל המשוואות הפוליטיות, הפך את הבלתי אפשרי למציאות ואת הפנטזיה למדיניות ישימה.
הציונים המשיחיים, פלג קיצוני בתנועה הציונית, שאפו תמיד להשיג את פרויקט "ישראל השלמה" בכל אמצעי, כולל עקירה בכפייה של פלסטינים והטלת ריבונות ישראלית על כל שטחה של פלסטין ההיסטורית.
אף על פי שתנועה זו נהנתה מתמיכתן של קבוצות אוונגליסטיות אמריקאיות קיצוניות, היא נותרה במשך עשרות שנים מטופלת כמקרה שולי גם בתוך הפוליטיקה הישראלית, שכן ממשלות ישראל עוקבות היו מודעות לסכנה של דחיפת פרויקט זה בגלוי, גם כאשר השר הישראלי לביטחון לאומי איתמר בן-גביר הכריז על הכרח בעקירת הפלסטינים מעזה בתחילת מלחמת עזה וניצוץ עזה טיהור ic נגד ממשלת ישראל, והממשל של נשיא ארה"ב לשעבר ג'ו ביידן דרשו הבהרה רשמית מממשלת ישראל, שראש ממשלתה בנימין נתניהו התנער במהירות מרעיון העקירה.
אבל עם הופעתו של טראמפ, המשוואה השתנתה באופן קיצוני. נשיא ארה"ב טראמפ לא היה רק תומך מסורתי של "ישראל", אלא הוא הרחיק לכת, כשהחל להציע תוכניות ורעיונות למדיניות שוושינגטון עצמה מנעה היסטורית. עקירת הפלסטינים סותרת את פתרון שתי המדינות שאימצה וושינגטון בשנים האחרונות, אבל טראמפ, שהעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים והריבונות הישראלית הבלתי מוכרת. עם זאת, המהפך לא הגיע משום מקום, אלא משקף ברית אידיאולוגית בין הימין הקיצוני הישראלי לקבוצות אוונגליסטיות אמריקאיות, המאמינות כי הקמת "ישראל השלמה" היא תנאי להתגשמות נבואות דתיות על שיבת ישו.
לפיכך, תמיכתו של טראמפ בפרויקטי הסיפוח והעקירה לא הייתה רק מהלך פוליטי, אלא הייתה קשורה לחזון דתי שבו "ישראל" ממלאת תפקיד מרכזי.
עם זאת, לא ניתן להבין את מלוא הממדים של שינוי זה במדיניות של טראמפ המגיע מתחום הפיננסים והמסחר מבלי להתייחס למניעים הכלכליים, שכן לא ניתן להבין את תוכניות העקירה בעזה מבלי לקשר בין האינטרסים האמריקאים לממד הכלכלי והגיאו-אסטרטגי של רצועת עזה.
ברור שהגיאופוליטיקה הפכה את עזה למכשול בפני פרויקטים אמריקאים וישראליים גדולים באזור, ובעיקר:
1- פרויקט דרך המשי האמריקאית, שמטרתו ליצור מסדרון סחר עולמי המקשר בין המזרח התיכון לעולם באמצעות תשתית מתקדמת, שכן עזה נחשבת לאזור לא בטוח, מה שמאיים על יציבות הפרויקט הזה.
2- פרויקט פיתוח הנגב: ישראל מתמקדת בפיתוח אזור הנגב, המהווה כ-60% משטחו, במטרה לחזק את ההתיישבות והתשתיות באזור מדברי זה, המשרתים אותה בהגדלת מספר התושבים היהודים, מה שמגביר את הנוכחות הביטחונית והצבאית הישראלית בנגב.
זה נעשה על ידי הקמת קווי קרקע ומסילות רכבת המשתרעים מאילת לנמלי הים התיכון. מדובר בפרויקט אסטרטגי לישראל, אך היא עומדת בפני איומים ביטחוניים אם עזה תישאר מיושבת באוכלוסייתה העמידה.
3- הפרויקט הישראלי לקישור הים האדום לים התיכון (תעלת בן גוריון): מטרתו ליצור נתיב מים המקשר בין נמל אילת בים האדום לנמל אשדוד בים התיכון פרויקט זה נתפס כאלטרנטיבה פוטנציאלית לתעלת סואץ המצרית, אשר עשויה להעניק לישראל שליטה אסטרטגית על הייצור והשיט בין שני הימים ובין הפרויקטים הבינלאומיים לסחר. .
4- פרויקטים מיצוי גז ישראלי מהים התיכון: ישראל יש שדות גז ענקיים בשדות הים התיכון, ובמיוחד שדות לויתן, טמר וקארי, שהם המקור העיקרי של אנרגיה עבור ישראל והיצוא שלו, מהשדה של כל החוף, שהופך את הניתוח של כל הניתוח על ידי הניתוח של 30 ק"ג. רצועה.
בנוסף, ישנו את שדה עזה הימי במרחק של 30 ק"מ מעזה, שיש לו עתודה מוערכת של טריליון רגל מעוקב של גז, אך נותרה בלתי מנוצלת בשל ההגבלות הישראליות שהוטלו על הפלסטינים.
למרות שלויתן ותמר ממוקמים בצפון פלסטין הכבושה, הרקטות שנורו על ידי ההתנגדות הפלסטינית מאיימות על תשתיות הגז, שכן פלטפורמות גז ליד אשקלון היו ממוקדות בעבר, שלא לדבר על כך שעזה מהווה מכשול גיאופוליטי לתוכניות לייצא גז ישראלי לאירופה דרך מצרים או ישירות דרך הים התיכון.
כל העובדות הללו הפכו את שינוי המציאות הדמוגרפית של רצועת עזה לדרישה אסטרטגית, לא רק עבור התנועה הציונית המשיחית, אלא גם עבור החוגים הכלכליים והפוליטיים בוושינגטון ובתל אביב.
אם כן, ההצהרות האחרונות של טראמפ על הצורך "לפנות" את האוכלוסייה הפלסטינית מרצועת עזה לא היו רק פליטת לשון, אלא באו בהקשר של אוריינטציה פוליטית, אידיאולוגית וכלכלית משולבת שמטרתה לכפות מציאות חדשה בעזה ובאזור.
נור ניוז