לאן הולך עתיד הכלכלה הישראלית?

התקציב הצבאי היה ועודנו המרכיב הדומיננטי במשק הישראלי, בשל משקלו הרב בכלל התוצר המקומי הגולמי ובתקציב המדינה קיימת הסכמה בין הכלכלנים בישראל כי הירידה והשקיעת המשק הישראלי היא א מציאות שאי אפשר למנוע ממנה להתרחש. בשל הצעת חוק המלחמה וההסדרים הצבאיים, הביטחוניים והמדיניים שבאו בעקבותיו, על מנת להבטיח את הביטחון הלאומי של ישראל לאור חווית המלחמה והטעויות שקדמו לה, שעליהן הצביעו חקירות רבות שערך "הצבא" הישראלי. מפלגות אחרות.

ראוי להזכיר כי גודל ההוצאה הצבאית הישראלית ביחס לגודל התוצר המקומי הגולמי הוא הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD, ואף מהגבוהים בעולם, אם כי ירד מ-30% מגודל הגולמי. התוצר המקומי ב-1975 ל-5.5% ערב המלחמה "חרבות ברזל" ב-2024, אחוז ההוצאות הביטחוניות מהתמ"ג הכפיל את עצמו במהירות ואף עלה, עד ש"ישראל" עמדה בפני האתגר של "העשור הכלכלי האבוד". , שבאה בעקבות מלחמת אוקטובר 1973, שהכניסה את כלכלת ישראל למשבר באינפלציה ובמיתון, שהגיעו לשיא באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, תצליח "ישראל" להחזיר את אחוזי ההוצאות הצבאיות. התמ"ג לרמות סבירות בשנים הקרובות? או שמא הכלכלה הישראלית תיסחף לעשור כלכלי אבוד נוסף, בדומה למה שקרה לאחר מלחמת 1973?

התשובה לשאלה זו מצריכה ניתוח של תפקוד ממשלתו של בנימין נתניהו והצעדים הפוליטיים והכלכליים שהיא נוקטת כדי להתמודד עם האתגר הגדול הזה, לא רק בהיבט הכלכלי, אלא יותר חשוב בהיבט המדיני, שהוא תרגום של התוצאה של הפעולות הצבאיות הנוכחיות כאן טמונה הדילמה הגדולה ביותר של ממשלת ישראל, שנשיאה מסתמך על... שרי נתניהו התעקשו על פתרונות צבאיים והמשך המלחמה והלחימה, תוך התעלמות מהיבטים אחרים של התגובות, ובעיקר מההיבט המדיני. , שהפך למושא לביקורת מצד רוב האנליסטים הפוליטיים והצבאיים בישראל. כאן ניתן להצביע על שתי נקודות שסביבן נסוב המשבר של ממשלת נתניהו הנוכחית בהתמודדות עם אתגר זה:

הראשון הוא טבעו של נתניהו עצמו, אשר מעוניין להימנע מקבלת החלטות הרות גורל בעלות השלכות אסטרטגיות, ומתמקד תמיד בניהול משברים עכשוויים, ופועל לתמרן ביניהם מבלי לפתור אותם כאן, "דוקטרינת אי הפתרון". נתניהו מפורסם עולה, לא רק לגבי הנושא הפלסטיני, אלא כל הסוגיות הישראליות הגורליות, מחוק הגיוס, ועד מערכת המשפט ואחרות.

מה שהגדיל את ריחוקו של נתניהו מפתרונות אסטרטגיים בתקופה זו היא נוכחותם של שותפים מהימין הדתי המתנחלי בקואליציה הממשלתית יציבות הקואליציה קשורה ביסודה אליהם ובהישרדות ממשלתו. הפשיסטים הללו נשלטים על ידי רעיונות של עקירה, סיפוח, רצח עם וטיהור אתני של הפלסטינים, והם מסרבים לספק כל פתרון, יהיה אשר יהיה, לפלסטינים, גם אם המחיר הוא נורמליזציה עם העולם הערבי והאסלאמי, בעיקר. ערב הסעודית קשורה להשקעות גדולות ולפרויקטים שמחזירים את הכלכלה הישראלית לבריאות, לפי החזון האמריקני למחרת המלחמה.

שנית, המשבר של הנהגת הממשלה הנוכחית ב"ישראל" והמבנה המפלגתי שלה, שבו כל מפלגה רואה את עצמה כמייצגת מגזר מסוים בחברה הישראלית שהיא מבקשת לשרת ולספק את צרכיה גם על חשבון האינטרס החברתי הכללי של הישות, והעדות הגדולה ביותר לכך היא החרדים המסרבים לגיוס ודורשים להגדיל את תקציב המגזרים שלהם.

כך גם לגבי המתנחלים בגדה המערבית, במיוחד עם כניסתו של בצלאל סמוטריץ' לתפקיד שר האוצר, השחקן המרכזי בקביעת תקציב המדינה, והמשוואה הבסיסית בתקציב "הישראלי" היא ש"הגידול הגדול בתקציבי הקהילה. והרווחה קשורה לצמצום התקציב הצבאי", וכאן מסרבים שותפיו של נתניהו. הם מצמצמים לחלוטין את תקציבי המגזרים הקהילתיים שלהם, ואף דורשים את הרחבתם, בעוד שתקציב ה"צבא" והביטחון הוכפל הכפלה לא קשורה רק להצעת חוק המלחמה, אלא גם למה שחשפה המלחמה הזו של איומים מרובים ש"הצבא" הישראלי זקוק להוצאות נוספות כדי ליישם את תוכניותיו להתמודדות עם איומים אלה בעתיד, במיוחד מאז הרגיעה על כמה מהם החזיתות הן זמניות ולא קבועות, וכל הלחצים הכלכליים הללו ייפלו על כתפי הקבוצות הפעילות ב"צבא" ובמשק, מה שייצור מעגל קסמים שמזין את עצמו בשקיעת המשק הישראלי כל עוד המפה הפוליטית הישראלית הנוכחית נותרה ללא שינוי מהותי.