גורלם של שדות הנפט הסוריים לאחר נפילת אסד; התנגשות של שחקנים בינלאומיים

נושא שדות האנרגיה והנפט הממוקמים בסוריה קיבל חשיבות רבה לאחר נפילת אסד, שכן תחום האנרגיה במדינה זו היה קשור לתמורות גיאופוליטיות ולאינטרסים של השחקנים הנוכחים במדינה זו.

אזורי הנפט החשובים ביותר בסוריה
חיפושי הנפט בסוריה החלו בשנת 1933 כאשר חברת הנפט העיראקית גילתה שדות נפט בכירכוכ. פעולת הפקת הנפט המסחרית הראשונה בסוריה הייתה בשנת 1956. בשנת 1958 הוקמה המנהלת הכללית לענייני נפט לביצוע משימות של חיפוש, הפקה, זיקוק, הובלה ורכישת נגזרות נפט. ב-1964 אסרה מפלגת הבעת' על חברות זרות לקבל רישיונות לחיפוש והשקעה. עתודות הנפט בסוריה, לפי הסטטיסטיקה של 2016, מסתכמות בכ-2.5 מיליארד חביות, מה שהופך אותה למקום ה-31 מבין המדינות שברשותן משאבי נפט.

מאגרי הנפט והגז בסוריה מרוכזים בעיקר בחלק המזרחי, בנפת דיר א-זור ליד הגבול עם עיראק ולאורך נהר הפרת, בנוסף לנוכחותם של מספר שדות קטנים במרכז המדינה. בנפת אל-חסכה, שדות רומאילן, סודיה וקראצ'וק הם השדות העיקריים להפקת נפט וגז. כמו כן יש באזור זה 1,322 בארות נפט ו-25 בארות גז.

שדות אלו מחוברים לצינורות לבית הזיקוק חומס בסוריה. בשנת 2012 איבדה הממשלה המרכזית של סוריה שליטה אפקטיבית על שדות הנפט הממוקמים ליד הגבול עם עיראק וממזרח לחומס.

לפי סטטיסטיקת אנרגיה עולמית שהוציא מכון האנרגיה בלונדון, ההפקה היומית של הנפט הסורי ב-2023 הגיעה לכ-40 אלף חביות. בתחילת שנות ה-2000 ייצרה סוריה יותר מ-600,000 חביות ביום, רמה דומה לייצור של אזרבייג'ן או מצרים.

חשיבות השליטה באזורי הנפט בסוריה

Uytun Orhan, מומחה ללימודי מזרח תיכון במרכז המחקר של ORSAM, מאמין ש"לסוריה יש משאבי אנרגיה מוגבלים, אבל הנקודה החשובה ביותר נעוצה במיקומה הגיאופוליטי למי שישלוט בסוריה יהיה כוח גדול באזור". בהתאם לכך, השליטה במשאבי הנפט של סוריה חשובה במיוחד בהיעדר ממשל מרכזי, וחשיבות זו חשובה שבעתיים עבור הכורדים וארה"ב. על פי דו"ח של בית צ'טהאם מ-2019, הכוחות הדמוקרטיים הסורים (SDF) שולטים בכ-70% משדות הנפט בסוריה.

הכורדים שולטים ברוב משאבי הנפט בדיר א-זור ובחסכה, ומשתמשים בהם כדי לענות על הצרכים של האזורים שבשליטתם. דיווחים מאושרים מצביעים על כך שהכוחות הסוריים הדמוקרטיים מכרו נפט גולמי למשטר בדמשק תמורת נגזרות נפט ומזומן במהלך התקופה שבין 2019 ל-2024. באזורים הנמצאים בשליטה כורדית, הנפט נחשב למפתח לחיי היומיום, שכן אזורים אלו מכילים כ-1,500 בתי זיקוק מסורתיים. עם זאת, משאבים אלה סובלים מבעיות, ובראשן הפיצוצים התכופים המכוונים לצינורות נפט וגז, מה שמשפר את תפקידן של משאיות להובלת נפט באזורים אלה.

יחד עם הכורדים, ארצות הברית היא השחקן החשוב ביותר בשדות הנפט הסוריים. מאז 2015, וושינגטון הרחיבה את השפעתה על אזורי הנפט במסגרת הקואליציה הבינלאומית נגד דאעש. במסיבת עיתונאים שהתקיימה בנובמבר 2019, ג'ונתן רת הופמן, עוזר שר ההגנה של ארה"ב לענייני ציבור, הצהיר כי "ההכנסות משדות נפט לא מגיעות לארה"ב, אלא לכוחות הדמוקרטיים הסורים". גם אדמירל וויליאם בירן ממשרד ההגנה האמריקני הדגיש כי "המשימה של ארצות הברית בסוריה היא לא לשלוט בשדות הנפט, אלא להביס את דאעש, וכי אבטחת השדות הללו היא משימה הכפופה לעדיפות זו".

עם זאת, חשיבותם של שדות הנפט הסוריים לארצות הברית הוכחה בבירור בהצהרותיו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, שאמר כי הסיבה לנוכחות הכוחות האמריקאים בסוריה היא "לאבטח את הנפט". וושינגטון העבירה את השליטה בשדות הנפט לידי הכוחות הדמוקרטיים הסורים כאמצעי להבטיח את המשך השפעתה עליהם.

לפני נפילת משטר אסד, הגבלת השפעתה של רוסיה הייתה בראש סדר העדיפויות של ארצות הברית. לדוגמה, בשנת 2018, כאשר כוחות וגנר בגיבוי רוסיה תקפו את מתקני הגז Koneko בדיר א-זור, הם עמדו בפני מתקפה אווירית כבדה של ארה"ב. לאחר שרוסיה חתמה על הסכם ל-25 שנה עם ממשלת אסד לחיפוש אחר גז מול חופי הים התיכון, ניסתה ארצות הברית לחזק את מעמדה באזור על ידי שליטה בשדות נפט סוריים. למעשה, הנוכחות הרוסית באזור והקמת בסיסים צבאיים בים התיכון היא אחת הסיבות העיקריות לכך שארצות הברית ממשיכה בנוכחותה בסוריה.

מי ישלוט בבארות הנפט בעתיד?

לנושא השליטה בבארות הנפט באזורים הצפוניים והמרכזיים של סוריה יש חשיבות רבה בעתיד. עם נפילת ממשלתו של בשאר אל-אסד וירידה בהשפעת בעלי בריתו, צפוי כי הציר האמריקני-כורדי וטורקיה יהיו השחקנים המרכזיים הבולטים בתחום זה. במילים אחרות, הציפיות לאור התמורות הפנימיות בסוריה מצביעות על חיזוק כוחם והשפעתם של הכוחות הסוריים הדמוקרטיים הנתמכים על ידי ארה"ב, השולטים כיום ב-80% משדות הנפט בסוריה.

וורן מוני, אנליסט נפט, הצהיר בראיון למגזין "פורבס" כי התמיכה האמריקנית תוביל להגברת המאמצים של הכוחות הסוריים הדמוקרטיים לשלוט ברציפות על בארות נפט.

לגבי המשך הנוכחות של ארצות הברית באזורים אלה, ישנם שני חזונות. החזון הראשון, כפי שרואה אותו מון, מצפה מארה"ב לשמור על נוכחותה הצבאית במטרה להמשיך ולהרוויח מהנפט הסורי. החזון השני גורס שהנטיות של ממשל טראמפ לסגת מסוריה עשויות להישאר קבועות, מה שיחליש את התמריץ האמריקאי לתמוך בכורדים. טראמפ איים לסגת מסוריה ב-2019, אך בסופו של דבר הוא החליט להשאיר כמה כוחות בתנאי הגנה על יצוא הנפט הסורי.

באשר לטורקיה, מדובר בשחקן בולט נוסף, בעיקר בזכות תמיכתה בחיית תחריר א-שאם, מה שמגביר את האפשרות שהיא תבקש לשלוט על בארות נפט סוריות. מצד שני, אנקרה היא אחת המתנגדים הבולטים של קבוצות כורדיות בסוריה, במיוחד הכוחות הדמוקרטיים הסורים. התנגדות זו שימשה עילה להתערבות טורקית בסוריה. לכן, טורקיה עשויה לשאוף לנצל את הנסיבות החדשות בסוריה כדי לנסות לשלוט בשדות נפט באזורים הכורדים.

מסובכת יותר היא האפשרות שטורקיה עשויה להגיע להבנות עם קבוצות באזורים עשירים בנפט, כמו עפרין, מה שעלול להגביר את המתיחות סביב שדות הנפט בדיר א-זור ובחסאקה. חשוב מכך, שיתוף הפעולה של הכוחות הסוריים הדמוקרטיים עם חיית תחריר א-שאם בהפלת ממשלת אסד מוסיף מורכבות נוספת לנושא זה.

תוצאה

הנסיבות המורכבות, בעיקר היחסים בין הקבוצות הכורדיות בצפון סוריה, הנוכחות הישירה של ארה"ב ותפקידה התומך בקבוצות אלו, בנוסף לנוכחות טורקיה כתומכת מרכזית בחיית תחריר א-שאם, שמילאו תפקיד מרכזי בהפלת ממשלת אסד, מצביעים על כך שלשליטה במשאבים לאנרגיה תהיה השפעה גדולה על האיזון הגיאופוליטי בין השחקנים הנוכחיים בסוריה.