האתר הישראלי "גלובס" פרסם מחקר שכלל 340 מתיישבי גבול הצפון עקורים, במטרה להעריך את השפעת הפינוי עליהם, לאחר חודשים של קרב מתמשך בחזית הצפון. תוצאות המחקר מציירות "תמונה קשה" של קבוצות הסובלות ממשבר הזנחה של "ישראל" ומאבק להחזיר את החיים למסלולם, לפי האתר.
פרופ' מירב אהרון-גוטמן, העומדת בראש קבוצת הלימוד, אומרת כי "הממשלה והצבא לא פעלו כפי שתכננו, ולא חיפשו למצוא פתרון", ומציינת כי "תושבי יישובי הגבול, שומרי החקלאות, הטבע והגבולות, חשו שהפינוי הרס את הטבע הבסיסי של המצב".
עבור הפרופסור הישראלי יש נושא אחד שבולט יותר מאחרים, והוא תחום החינוך. קו ההפסקה שאתה מציב הוא 1 בספטמבר. היא ממשיכה ומסבירה: "זה החודש שבו ההורים אמורים לרשום את ילדיהם בבתי הספר, ואין להם מושג היכן לרשום אותם רבים מהעקורים לא סיימו את לימודיהם בבתי הספר".
היא ציינה כי "הילדים, שהם גם בוגרי דור הקורונה, לא מאמינים שיש עלייה ברעיון שנקרא בית ספר", והוסיפה: "לבנים ולצעירים אין הרגלי לימוד והפערים הולכים ומתרחבים. ."
"טלטול דרמטי"
במחקר שערכה פרופסור אהרון-גוטמן, יחד עם פרופסור רון קנט, ד"ר ירון ליבלברג, גולן תמיר וגיל רביבו, בוצע מחקר גדול בקרב 340 נשאלים שנעקרו מבתיהם. המחקר, שנערך בפברואר, ארבעה חודשים לאחר הפינוי, מגלה בעיות קשות.
מהמחקר עולה כי יותר משליש מהנשאלים מודאגים מהמצב הביטחוני ומהשירותים הנעדרים באזור, ואינם ממליצים לילדיהם לחזור לחיי המשפחה בצפון.
ישנה תוצאה נוספת, שהפינוי הפתיע לחלוטין את מתנחלי הצפון. 77% מהנשאלים מעולם לא חשבו שיצטרכו לעזוב את בתיהם, ו-91% לא העריכו כי מדובר בפינוי ממושך (יותר משלושה חודשים).
לגבי תעסוקה, 36% מהנשאלים נותרו ללא עבודה. אחוז ניכר (34%) המשיכו לעבוד מרחוק, נאלצו וממתינים לחזור למקום עבודתם המקורי. המחקר מראה התפלגות בין אבטלה, חופשה ללא תשלום, עבודה חדשה ועבודה באותו מוסד, אך בגיאוגרפיה חדשה.
בתחום החינוך, רוב הילדים לומדים במסגרות ארעיות במרכזי מקלט, ויותר מ-50% רשומים במסגרות חדשות.
בהיבט הפסיכולוגי והמשפחתי, לרבע מהנשאלים (23%) הייתה פגיעה במערכת היחסים המשפחתית, וחמישית מהם החלו בטיפול פסיכולוגי והיו עדים להידרדרות בהרגלים (עישון, אלכוהול).
מכאן שמצב החירום מעמיק את המשברים. והזמן משחק את תפקידו. ככל שעובר יותר זמן, כך התשישות הפסיכולוגית גוברת, לפי האתר הישראלי.
תנאים להחזרה
במחקר ישנו פרק נוסף העוסק בתנאים שמציבים מתיישבי הצפון לגבי החזרה לבתיהם. 74% מהנשאלים מתנים את חזרתם בפתרון ביטחוני יציב בדמות מבצע צבאי המרחיק את חיזבאללה מגבול לבנון, או לפחות מבטיח נוכחות צבאית קבועה במקום.
בנוסף, 55% סבורים שרק מלחמה כוללת תוביל לשינוי במצב.
באשר לעתיד, 73% מהנשאלים מעריכים שמספר המתיישבים באזור יקטן, ורק 32% בטוחים שהמשבר יעבור והדברים יחזרו לקדמותם. חלק גדול אינו תלוי ב"ממשלה" וברשויות שיעשו את המקסימום כדי להבטיח תמורה מהירה (63%).
לדברי אהרון-גוטמן, על מנת להחזיר את המתנחלים נדרשת עבודה מקיפה ומקיפה, שאמורה הייתה להתחיל לפני חודשים. "אם נפעל לפי השיטות שבאמצעותן הממשלה מתייחסת לתוכנית הצפון, אנו רואים שהיא נכשלה במשימתה", קובע הפרופסור.
הדו"ח מציע לראות במלחמה "אירוע משבש" שבאמצעותו ניתן להרוס שכונות ותיקות, שבהן מבנים חלשים ומתוחזקים גרוע, ולבנות שכונות טובות.
נור ניוז