מי שמחפש את הקריטריונים של ניצחון ותבוסה למלחמה בעזה טועה בקפלים ובפרטים של "פרויקטי שביתת הנשק ועסקאות החליפין" המופצים בימים אלה בהרחבה... יש צורך לצלול עמוק יותר ויותר. יותר מזה יש צורך להסתכל מלמעלה על הסצנה ולראות את התמונה הכוללת ממרפסת גבוהה יותר.
נתניהו, בעל הסיסמה "ניצחון מוחלט", ותו לא, הציג הגדרות שונות ב"רוחב" של מושג הניצחון המוחלט מבחינתו... הוא לא הסתיר את רצונו "לנקות" " רצועת עזה של אנשיה ותושביה, ולא רק של התנגדותה, ובעקבות הבטחותיו החוזרות ונשנות החלו לקבל בקשות לבנות ולרכוש ב"נצרים"... הוא רצה להשיג ניצחון מוחלט על ה. גופות של לוחמי התנגדות ומנהיגים, הורסים את חטיבות חמאס ומפרקים את המערכת האוטוריטרית שלו ברצועת עזה, כיבוש בר-קיימא ולמינימום ארוך טווח (10 שנים) של רצועת עזה, פרק עתידי רצועה צרה זו משאר השטחים הפלסטיניים, תוך הפרדה בין תושביה לשאר העם הפלסטיני.
כל זה לא קרה ולא יקרה, וישנם מגזרים הולכים וגדלים של ישראלים, מערביים וערבים מתונים שהשתכנעו לחלוטין שחמאס הוא לא בניין להרוס, או מנהרה להרוס הרשעה שנייה, שנולדה מהראשונה, שההתנגדות של תושבי פלסטין גדולה יותר מהחמאס ורחוקה ממנה, היא לא התחילה איתה והיא לא תסתיים שם, והיא נטמעה ב"כרומוזומים". של הפלסטינים, שעברו מדור לדור, ובכל פעם שדור חדש שלהם מגיע, הוא נראה מודע, מוצק ונאחז בזכויותיו יותר מהדורות שקדמו לו, כאילו היו פלדה, וככל שאתה משקה יותר. זה הופך למוצק יותר. זו אמת שמתגלה בכל סיבוב של הקונפליקט הארוך והמר הזה, והופיעה ב"מבול" כפי שלא היה מעולם.
למרות חשיבות השאלה כיצד תסתיים המלחמה הזו, התנאים שיקיפו את הפסקתה ומאפייני היום שאחריה, "התבוסה האסטרטגית של ישראל" בהנהגת נתניהו התרחשה ונגמרה, ואין זה סביר. כי יורשו יצליח לתקן את זנבותיו ולחסל את השפעותיו, ומסקנה זו אינה מ"בנות הערכות" היא מחברת שורות אלו בלבד, אלא היא סיכום של שורה אינסופית של עמדות, הערכות ו נבואות שהונפקו על ידי מנהיגי צבא אמריקאים וישראלים והוגים אסטרטגיים אין במאמר זה מספיק מקום לפרט אותם, ונספיק כאן כדי להצביע על המאפיינים הבולטים של התבוסה הזו שצומחת מתחת להריסות ערים ויישובים של רצועת עזה:
הראשון מבין התכונות הללו: היא קשורה לשיח הדיכוי הציוני, המשתרע מהשבי הבבלי ועד השואה... "ישראל המדוכאים", כמסגרת הישות לדיכוי היהודים בעולם, הופכת בעיני העולם ל"המדכאים". ישראל המדכאת"... הקורבן הופך לתליין, ומקבל השראה מהשיטות והכלים הפליליים שלו, ואפילו זה מוסיף לזה את כל יצרי הנקמה והנקמה הפרימיטיביים הקודמים לכללים ולחוקים של "החברה האנושית". אם יש אנשים שיכולים, לזמן מה, "להבין" את תגובות התגמול הישראליות הקשות, אז המצב הזה לא יכלול את כל האנשים, כל הזמן האחריות היא לפשע של "ישראל", "צבא" שלה ומיליציות המתנחלים שלה על המהפך הגלובלי הזה בהשקפה על "ישראל" ומעברה מעמדת ה"מדכאים" לעמדת המדכא.
השני מבין התכונות הללו: הוא מבוסס על הראשון, ותוכנו הוא: "ישראל" מפסידה בקרב על "הלגיטימציה המוסרית", והוא אחד ה"איומים על הביטחון הלאומי", על פי הערכות המכון למחקרי ביטחון לאומי, לפני כן. עד ה-7 באוקטובר... "ישראל" הפסידה בקרב ה"לגיטימיות" על... שתי חזיתות: פנימית, בקרב על מערכת המשפט ובית המשפט העליון שקדמה למלחמה, וחיצונית, במלחמה הברברית נגד ילדים, נשים וקשישים של פלסטין... מעולם לא הגיעה תדמיתה של "ישראל" לשפל כזה במוחם ובמוחם של מיליארדי אנשים בעולם, ובזכות המהפכה התקשורתית והרשתות החברתיות תקשורת שמאפשרת את זה...
כל צד, בין אם מדינה, ארגון, או אפילו יחידים, עלול לאבד את ה"תדמית" כהרף עין, כתוצאה מהחלטה או התנהגות ברגע חולף, אבל התאוששות והשבתה היא תהליך מורכב, קוצני וארוך טווח, ותוצאותיו מעולם לא היו מובטחות לאיש...הנזק נגרם ל"ישראל", ולא סביר שיצליח לתקן אותו... אני. מאמינים ש"ההתעוררות" ששוטפת את ערי המערב, האוניברסיטאות והדורות הצעירים היא רק ההתחלה, וכי חיצי הכעס, הגינוי וההוקעה ימשיכו להמטיר על ישות הכיבוש, ההתיישבות, האפרטהייד וההוקעה. טיהור ורצח עם, לדורות הבאים... עזה הצליחה לחלק את העולם לשני מחנות: מחנה הטוב, האמת והצדק, ומחנה הרוע, הטיהור וההשמדה, ו"ישראל", אשר. תמיד התגאתה בכך שהיא נשארת בצד הנכון של ההיסטוריה, מתיישבת היום בצד האפל שלה.
השלישי מבין התכונות הללו: המעבר של הסוגיה הפלסטינית מהתחתית של דאגות מדיניות החוץ של האזור ושל מדינות העולם, לראש סדר העדיפויות הפנימי שלו, והפיכתו ל"מספר קשה" בנשיאות (ארה"ב) ובפרלמנט. מערכות בחירות (האיחוד האירופי)... זו עובדה נוצצת, שלא תופס על ידי דברי מנהיגי "ישראל" שלא חסכו במאמץ לטשטש אותה, לדחוק אותה לשוליים ולדחוף אותה לפינה אפלה בסדר היום של הערבים והעולם... כל זה קרס בבת אחת, ו"ישראל" תזדקק לעשר ממשלות כמו ממשלת נתניהו, כדי לחדש את מה שהתחיל בשני העשורים האחרונים... זו תבוסה אסטרטגית לאלו מי הוא טען שהסכסוך הפלסטיני-ישראלי הוא רק פרט קטן על סדר היום של המזרח התיכון, הגדוש בסכסוכים, איומים, סכנות ואתגרים... פלסטין קמה מחדש והחזירה את הסכסוך עם אויבה למקורו. הטבע, כמאבק על קיום, בין גזלן של אדמה וזכויות, לבין עם שמסרב לוותר ומזניח את זכויותיו, אדמתו וקדושותיו.
הרביעי מבין התכונות הללו: "ישראל", שהציגה את עצמה לעולם כ"נווה מדבר של דמוקרטיה" המגודרת ב"צבא" החזק ביותר וזרוע הביטחון הארוכה ביותר, רשמה כישלון משפיל במאמץ לבסס את הדימוי הזה של עצמה, לאחר שאושרה עד כה. וליד זה לא היה מסוגל להגן על עצמו, עזוב בצד את ההגנה של אחרים וזה אכן "נמר קרטון" שאינו יכול לעמוד ולהיות איתן במשך כמה ימים, אם חבל ההצלה של המזון והחמצן משתרע לוושינגטון, בריסל. לונדון, ברלין ופריז עצירות ההימורים של נותני החסות שלה על תפקיד מנהיגותי אמין עבורה התנדפו בשביעי באוקטובר ובארבעה עשר באפריל , לנטל עליהם, שתמיד יש לקחת בחשבון את ביטחונם והישרדותם בעת הכנת תקציבים או גיבוש האסטרטגיה לאזור זה...תבוסה בסדר גודל כבד, שתהיה לו השלכות, אם לא היום ומחר, במדינה שנים באות.
החמישית מבין התכונות הללו: "ישראל" החלה לנוע לאט לאט מ"מדינת היהודים" ומחוף המבטחים האחרון שלהם, תואר קיומם ונקודת המשיכה המרכזית שלהם, לנטל על יהודי העולם כיום משלמים את המחיר על הפשעים של המנהיגים והגנרלים שלה, והם ממהרים היום להתנער ממעשיו המלוכלכים שהורסים את חייהם של מיליונים מהם, לגיהינום בלתי נסבל אולי זה מסביר את צמיחת הקולות היהודיים הדוחים את המלחמה על עזה, במיוחד בקרב הדור הצעיר, ומעורבותם בפעילות סולידרית עם פלסטין, בפרופורציות גדולות מהפרופורציות שלהם בחברותיהן... לאחר נטייתם להפוך מנכס לנטל על המדינות הקולוניאליות של המערב. "ישראל" הופכת מנכס ליהודים לנטל עליהם... זוהי המגמה ההיסטורית של האירועים, ו"ישראל" תזדקק ל"נס" כדי לעצור את התמורות הללו מלהתרחש... זאת, של כמובן, מכתיב את הפיתוח של אסטרטגיות פלסטיניות וערביות להבחין בין... יהודים וציונים, בין אלו העומדים בסולידריות עם "ישראל" ואלו שמנופפים באלות בפניהם של הסטודנטים המוחים בקולומביה ובהרווארד.
השישית מבין התכונות הללו: היא מתייחסת ליום שאחרי "ישראל" (לא עזה) שלאחר המלחמה, והסימנים וציוני הדרך המתנשאים על ישות זו, כולל פילוגים פנימיים, תפקידה ההולך וגדל של הדת במדינה, בפוליטיקה ובחברה, החרפת הקיטוב הפנימי, הופעתן של מיליציות חמושות ומלאות שנאה, והשיעור ההולך וגובר של אנשים דתיים בחברה ועוד גילויים שנותנים תקווה חדשה לאלו המחזיקים בתיאוריה של "נפילת הטירה מבפנים"... כאן יש לומר. שנתניהו - על אף בינוניותו ופשעיותו - אינו ראוי להוקעה ולהדביק את ההשלכות של המדיניות והפרקטיקות הפשיסטיות של ישות זו, על האיש שנהנה מהתואר "מלך ישראל" לא הפך למלך שלה אלא כי הוא מבטא את עמדותיהם ואינסטינקטים של מגזרים גדולים בחברה שלה, ואין ספק שיש מישהו שפל ופושע ממנו, בלב ממשלתו והכנסת.
שביעית מהתכונות הללו: והפעם זה נוגע לנו, הפלסטינים והערבים הימורים של הישות על סמכות ומשטרים חלשים, לא משנה כמה זמן הם נמשכים הזרעים שנשתלו עד ה-7 באוקטובר, המבול, והאיתנות האגדית של עזה, תושביה. וההתנגדות שלה, תפרח בקרוב, אם לא היום, אז מחר, ותהיה לה תפקיד של "זרז", העוסקת בכל הגורמים הבסיסיים לפיצוץ במדינות ובחברות שלנו. מצב הביצה שהתארך ממושך, ואשר "עשור האביב הערבי" לא הצליח להתגבר עליו, עדיין נמשך, ושומר על כל הסיבות והטריגרים שלו, תלויים בביצועים רשמיים של הערבים, הנעים בין חוסר יכולת, שותפות וקנוניה, חוץ מאלה ירחם עלי.
בנוסף, "הטכנולוגיה של העניים" תרמה לצמצום הפער במאזן הכוחות בין העניים בעולם לעשיריו, מה שהופך אותו מפתה להתנסות בתרחישי "הסתערות על הטירה", בדיוק כפי שעושה עזה וחיזבאללה. בדרום לבנון, ואנסאר אללה עושה על גדות ים סוף ובאב אל-מנדב.. זה שלב חדש, שהאזור נכנס אליו משער ה-7 באוקטובר בקנה מידה הגדול ביותר, לאחר שחווה אותו בעבר. באופן חלקי ומצומצם.
אלה, אם כן, חלק מהמאפיינים של התבוסה האסטרטגית ושל האמירויות שלה, שלא יועילו לה: רווחים מיידיים כמו כמה עצורים יוחלפו בשלב הראשון של ההפוגה, והאם צריך מרואן ברגותי יוציאו לעזה או לגדה המערבית לאחר שחרורו... הניצחון המוחלט של נתניהו הוא לא יסתיר את התבוסה האסטרטגית של הישות שלו, ישאיר בצד שזה חלום צינור, וקשה יותר להשגה.
נור ניוז