אנשל פפר, פרשן לענייני צבא, יהודים ובינלאומיים בעיתון "הארץ", כתב מאמר בו סיפר על הרקע לעמדתו של שר הביטחון בגוף הכיבוש, יואב גלנט, בעניין חוק הפטור של החרדים. מגיוס, בהתחשב בכך שגלנט מבין שגיוס החרדים לא יפתור את המשבר שלהם במלחמה הנוכחית. וזה לא יגמור את כאב הראש של הצבא הישראלי, רק להסיק שמטרתו האמיתית היא לנצל את המשבר הנוכחי כדי לדחוף. הקואליציה עד סופה.
להלן טקסט המאמר שתורגם לערבית:
לשר הביטחון אין בעיה של ממש עם אי השוויון המתמשך בגיוס, אבל הוא הבין שהממשלה לא רוצה או לא מסוגלת להציב יעדים ברורים ל"צבא" הישראלי להמשיך במלחמה, ושהמשבר מול החרדים עלול להגדיר. להגיש אותו היטב. כעת, הבין גלנט, נתניהו כבר לא יכול לפטר אותו.
שר הביטחון יואב גלנט יצא במהירות לוושינגטון. המשימה העיקרית שלו: להאיץ את משלוח התחמושת האמריקאית, שהיא חיונית מאוד ל"צבא" הישראלי. תחמושת נחוצה להמשך הלחימה ברצועת עזה ובגבול לבנון, במצב בו המלחמה נגד חיזבאללה מסלימה מחילופי אש בעשרות טילים מדי יום למלחמה כוללת.
בני שיחו בארה"ב של גלנט יתבקשו לדון גם בנושאים כמו המבצע הישראלי המתוכנן ברפיח, הצעדים הדחופים הנדרשים למניעת הרעב הגובר ברצועת עזה והכנת כוח - מלבד הצבא הישראלי או חמאס - להשתלט על האחריות הביטחונית בעזה.
עם לוח זמנים עמוס ונפיץ כל כך, נשאלת השאלה: מדוע גלנט טורח לעסוק בסוגיית החוק הפוטר את החרדים מגיוס ל"צבא" הישראלי, ואף הודיע לפני יציאתו כי יסרב להנהיג את חוק שצפוי להיות מוצג בממשלה השבוע. כאלוף ותיק במטכ"ל, גלנט לא ניסה לקדם יוזמות בתחום זה, גם בעשר השנים שבהן שהה בפוליטיקה, רוב הזמן כשר בממשלה.
על פניו, כעת כשהוא ממונה על הממסד הביטחוני והצבאי במצב מלחמה, היה לו הגיוני יותר להסכים להליכי הצבת החוק הקואליציוני חסר התועלת על מצע הכנסת. בכל מקרה, מדובר בחוק שמטרתו היחידה היא להניע את הכדור קדימה, מעתירה לעתירה לבית המשפט העליון.
מאחר שדרישת המפלגות החרדיות לכלול בחוק סעיף עוקף בית המשפט העליון נדחתה לעת עתה, אין לאיש תקווה אמיתית שניתן להגיע למגרש שוויוני עם המפלגות החרדיות בכל הנוגע. לניסוח החוק, הבטחת דרישת השוויון שעליה עומדים שופטי העליון.
מצד שני, גם אם לא יעבור חוק, הפטור מסתיים ואפילו תקציבים זורמים לבתי הספר הדתיים בהם רשומים מתחמקי גיוס, קציני המיון והמיון לא העלו שמץ של מחשבה שזה יפתור את כאב הראש של "הישראלים". צבא", בנוגע לשאלה כיצד להשלים את נפח הכוחות הבלתי מספיקים להמשך לחימה ממושכת.
הגיוס החרדי כביכול ייצור בעיות חדשות
ביטול הפטור מתורה מחטה יהפוך לאלתר יותר מ-60,000 צעירים חרדים לגיוס, אבל גיוסם, בפועל, יהיה מורכב לפחות כמו התהליך הרחוק ברפיח: כל מי שסבור ששינוי במדיניות הממשלה הוא מספיק לחלק מתלמידי בית הספר. גיוס דתיים וכניסה ללחימה תוך מספר חודשים היא הזויה. בישראל נכון שגיוס חובה נפוץ, אבל זה נעשה בהתנדבות. ל"צבא" הישראלי אין יכולת להטיל גיוס חובה על אוכלוסייה שלמה המסרבת לשרת.
גלנט יודע שאי העברת חוק הפטור לא יפתור את המשבר שלו במלחמה הנוכחית, ואולי גם לא בעשור הזה. היא גם לא תזריק יותר ממנה קטנה וחולפת של מורל לחיילי מילואים שלפני כמה שבועות סיימו רק ארבעה חודשי שירות שהחלו בפרוץ המלחמה - וכבר קיבלו פקודות להצטרף באביב או בקיץ הבא. הדילמות הקשות שעומדות בפניהם כאשר הם מתבקשים שוב ושוב לעזוב את משפחותיהם, לסכן את העסק שבו השקיעו את כל מרצם והונם ולהתגעגע לעבודתם ולמוסדות החינוך, לא יהפכו לקלות יותר רק בגלל שהצעת חוק הפטור לא תעבור. גם גלנט צריך לדעת את זה.
השורה התחתונה היא שנראה שגלנט הגיע למסקנה הבלתי נמנעת שעם חברי הקואליציה הנוכחית, לא רק שאי אפשר להגיע לגיוס שוויוני, ישר בלתי אפשרי להמשיך לנהל מלחמה, לפחות לא באופן שהוא מאמין בכך. צריך להתנהל.
המרדף של בנימין נתניהו למשבר ציבורי מול הממשל האמריקני, השימוש הציני שלו במבצע רפיח, שצבא ישראל לא ממהר ליזום, וסירובו לדון בכל תוכנית ריאלית ליום המחרת בעזה, מונעים את הצבא הישראלי. מתכנון חודשי הלחימה הבאים ואולי גם שנות הלחימה הקרובות.
דאגה ללכידות ה"צבא"
בדיוק לפני שנה, כשגלנט הודיע כי לא יצביע בעד הלגליזציה של הפיכה נגד המשטר, הוא עשה זאת לא בגלל אמונתו העמוקה בצורך בבית משפט עליון חזק ועצמאי, אלא בגלל דאגה מההרס ההרסני. השפעה על הלכידות של "הצבא" הישראלי. עד כה אין לגאלנט בעיה אמיתית עם המשך אי השוויון בגיוס עובדים. כל עוד אפשרו לו להמשיך ולהילחם כראות עיניו ולמטכ"ל, לא מן הנמנע שהוא ימשיך "להיבלע". בדיוק כפי שההבטחה המקורית של המפלגות החרדיות נבלעה בהסכם הקואליציוני.
גלנט מבין שאחרי קרוב לחצי שנה של לחימה, הממשלה הנוכחית לא מוכנה ולא מסוגלת להציב יעדים ברורים למה שעתיד לבוא לצבא הישראלי. לכן הוא מנסה לדחוף את הקואליציה לסיומה, בנושא שיש עליו קונצנזוס עממי נדיר. הפעם, הוא יודע, גם נתניהו לא יוכל לפטר אותו.
עד כה משרתים אותו רבנים חרדים. הצהרתו של הרב הראשי יצחק יוסף כי בחורי ישיבה ייצאו לחו"ל ולא יתגייסו, שנתמכה מיד על ידי הרבנים האשכנזים, אינה מותירה מוצא למי שמייצג אותם בממשלה. האירוע הפך לתסמין לאידיאולוגיה חרדית חסרת פשרות, מה שמקל על גלנט לדבוק בעמדתו - זה עלול גם לדחוף את בני גנץ התקוע להקשיח את עמדותיו.
עם זאת, אין ודאות שהמשבר יקבור את הממשלה. נתניהו ובעלי בריתו יכלו לאשר כל גרסה של החוק, גם ללא תמיכת שר הביטחון, ולו רק כדי לנסות להרוויח זמן בבית המשפט העליון, אם כי סיכוייהם להצליח להשיג 61 קולות מחברי הקואליציה בכנסת הבאה. ההפעלה אינה מובטחת כלל. הפעלה.
גם אם החוק לא יעבור והחרדים יהפכו לגיוס חובה ואפילו תקציבי בתי הספר הדתיים יקוצצו, זה לא מאלץ את החרדים לפרוש מהממשלה. יש להם עדיין כוח גדול ותקציבים במיליארדים, ונתניהו תמיד יכול להגיד שהוא ניסה. גם אם יפרשו מהקואליציה, זה לא אומר שיצביעו עם האופוזיציה לפיזור הכנסת. לעת עתה, הסיכוי להקים ממשלה שהם נוחים איתה קלושים. אבל לגאלנט אין מה להפסיד. הוא יודע שעם הממשלה הזו, "הצבא" הישראלי - גם אם הוא יגייס אלפי חיילים חרדים - לא יביס את חמאס.
נור ניוז