במקביל למבוי הסתום שעומדת בפני המדיניות האמריקנית בתמיכתה ב"ישראל" במלחמת ההשמדה שהיא מנהלת נגד הפלסטינים, חוסר יכולתה לשלוט על מהלך האירועים שם, והמרד של בנימין נתניהו נגד האינטרסים והשליטה שלו והעדפתו האינטרסים הפוליטיים שלו, וושינגטון עומדת בפני עוד משבר מדויק מאוד באוקראינה.
וושינגטון אינה יכולה לשלוט על כיוון האירועים בשני המשברים, והיא נדרשת למלא בהם תפקידים החורגים מיכולתה הנוכחית לאזן אותם עם הנסיבות הפנימיות שהיא חווה, עם הבחירות לנשיאות המתקרבות בסתיו הבא, והסכסוך הפנימי הנלווה אליו. שהגיע לנקודה של איום להשתמש בכוח בין תומכי שתי המפלגות כדי לכפות את בחירותיהם על העם.הצד השני הוא מגמה מרדנית הולכת וגוברת במדינות שמרגישות שהן מסוגלות לחיות ללא הממשל הפדרלי או עם כמה שפחות סמכותה ככל האפשר, במיוחד בטקסס, שהתקוממה נגד הנשיא ג'ו ביידן בכך שהאשימה אותו בסלחנות, עד כדי קונספירציה, בקבלת מהגרים מעבר לגבול.
למרות שהניסיונות האמריקניים בנוגע למלחמת ישראל בפלסטינים מכילים סתירה וחשדנות רבה, תפקידה של וושינגטון באוקראינה הפך מהוסס לנוכח החשש האירופאי הגובר להשאיר את היבשת הישנה לבדה מול רוסיה המנצחת או על על סף הניצחון.
באוקראינה החזיתות על סף דעיכה דרמטית, ומעצמות המערב שעמדו מאחורי קייב מודעות למציאות הזו, שהייתה כלולה בקריאה של האפיפיור פרנציסקוס לאוקראינים להרים באומץ את הדגל הלבן ולחפש שלום באמצעות משא ומתן עם רוּסִיָה. השיחה הביאה זרם של תגובות נזעמות, החל מקייב, והגיעה לפקידים, מובילי דעה ועיתונים במדינות המערב. היא הגיעה, בעיתון הצרפתי "Les Echos" (הדים), לשאלה: "יוחנן פאולוס השני, היכן האם אתה?"
במאמר זה, הסופר דומיניק מויסי שואל על עמדתו של האפיפיור פרנציסקוס בנוגע למלחמה באוקראינה ועל קריאתו לקייב להניף את הדגל הלבן. הוא תוהה: האם זה עוני תיאולוגי או עוני אסטרטגי? הוא מאשים אותו בכך שאינו מסוגל להבין ש"הרמת הדגל הלבן" פירושה "להודות בתבוסה ולקבל את ניצחון הכוח על הימין".
הכותב גם מאשים את האפיפיור בהפגנת הבנה רבה כלפי ולדימיר פוטין ורוסיה, לאחר שהראה את חוסר שביעות רצונו מאמריקה, ותיאר את אירופה כ"עייפה, זקנה, סטרילית וחסרת חיוניות". הוא לא הסתפק בהאשמות אלו, אלא תהה האם האפיפיור הלטינו-אמריקאי הראשון שהתנהגותו שיקפה את רגשות הדרום הגלובלי, מלא הטינה כלפי המערב בכלל, וארצות הברית בפרט?
הוא דורש מה שלדבריו הוא עמדה דומה לזו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, שמילא תפקיד מכריע בהתמוטטות ברית המועצות לשעבר.
מתוך אותו אקלים, עלו באירופה קולות מפחידים, שהעלו איתם משפט שהפך לטון הדומיננטי בקרב האליטות האירופיות בתמיכה בפלישה נוספת למשבר האוקראיני, כלומר "רוסיה לא תעצור באוקראינה". חלקם נותנים לזה משמעות תעמולתית יותר באומרו ש"פוטין לא יעצור באירופה", בהחזרה לשיטת התעמולה המערבית המוכרת המבוססת על דמוניזציה של מנהיגי מדינות המתנגדות להגמוניה המערבית.
ביטוי זה הפך בשימוש נרחב ברחבי המערב, והוא שימושי בהקשר של הפחד מרוסיה, שלדבריהם פלשה לאוקראינה כי היא רוצה לשקם את האימפריה הישנה שלה, בעוד שיש האומרים שהאירועים הנוכחיים הם ביטוי לחלומות ההתפשטות של פוטין , אבל בשני המקרים אלה שאומרים שהמלחמה הנוכחית שוכחים באוקראינה, זה היה הרגע שבו התפוצץ מסלול בן 35 שנה של המשך ההתרחבות של נאט"ו לעבר הגבול הרוסי וסביבתו.
העניין דומה למדי למשפטי הצבא הישירים של המערב ב-7 באוקטובר 2023, כאשר הקולות התאחדו וגרונם של פקידים מערביים התבהר בקריאה לחומרת המעשה של תנועת חמאס והתקיפתה על "אזרחים" ו התעמולה השקרית שהפיצו גורמים רשמיים לציבור ולתקשורת על ביצוע פשעי אונס ושריפת ילדים... מה שהוכח בעבר.אחרי הוידויים של העיתונות הישראלית עצמה, אחר כך העיתונות המערבית, אחר כך כמה פקידים ישראלים, כולם בדרך לפקידים מערביים, הם שיקרו, ושהם שימשו להחדיר כעס על הפלסטינים, ועל מנת להקל על משימתו של הצבא הישראלי להשמיד אותם מבלי שאיש יזדהה איתם.
יש דמיון רב בין שכחת התפשטות נאט"ו לבין הניסיון שלה למצור ולחנוק את רוסיה ולשחק בחברה שלה במונחים של ערכים, קידום תרבותי וחדירה כלכלית... לבין שכחת המציאות של כיבוש ועקירה באדמות של אחרים עבור 75 שנים שקדמו ל-7 באוקטובר ואירועיו.
כעת יצא נשיא צרפת עמנואל מקרון לשחרר קריאות אימה על ניצחונה של רוסיה, ולומר שניצחונה יהיה אסון לאירופה, וכך גם ראש ממשלתו המפונק גבריאל אטל, שפירט את ההשלכות של הניצחון הרוסי על מדידת האינטרסים של אזרחים צרפתים שידוע כי הם מאוד זהירים בכספם, ואומרים שלניצחון זה תהיה השפעה משמעותית השפעה שלילית חדה על רמת החיים של הצרפתים וכלכלתם.
הם קראו להכרח לשלוח חיילי נאט"ו לאוקראינה, בניסיון לבחון את הדופק הרוסי לגבי הרעיון הזה. האם מוסקבה מוכנה לקבל את הצעד הזה ללא תגובה מזעזעת, שתהפוך את מקרון לגיבור שהגן על אוקראינה מפני קריסה, או האם פוטין לא. האם לסבול זאת?והאם יקבעו את כללי המשחק והקו האדום המותר למשחקים האלקטורליים והפוליטיים של מקרון?
בהמתנה לתשובה, שלא איחרה לבוא, כתב שרל מישל, נשיא המועצה האירופית, מאמר בעיתון הצרפתי Liberation, שבו קרא לאירופאים להפעיל את "כלכלת המלחמה" ולהתכונן להגברת מאמצי המלחמה. ולשלוח עוד נשק לאוקראינה.
לדבריו, על מדינות אירופה להגדיל את אחוז הוצאות הביטחון בתקציבים הציבוריים, שמסתכם בכ-2%, בניסיון להתאים זאת ל-6% ברוסיה.
גורמים אירופאים מפוחדים רבים אומרים היום את מה שאמר צ'רלס מישל במאמרו, כי לא ניתן לקבוע את הביטחון האירופאי לפי מצב הרוח של נשיאי ארה"ב והרעידות שהגיעו ללוות אירועי בחירות אמריקאיים. הם חוששים שאמריקה תעזוב אותם לבד בהתמודדות עם רוסיה. לאחר שזה השפיע עליהם על ידי ניתוק קווי החיים ש... הם תדלקו את הכלכלות שלהם באנרגיה רוסית זולה, שפתחה יותר הזדמנויות לכלכלות אירופה מאשר סיפקה אנרגיה.
הרווחה האירופית יורדת במהירות מאז פיצוץ נורד סטרים. האירופים מתחלקים בין המוטעים, הדיבוקים, חסרי היכולת והמעטים המודעים.
מעטים אלו מבינים שמלכודת שטנית נמשכה עבורם כאשר היחסים המתהדקים עם רוסיה הוצגו כמנוגדים לאינטרסים שלהם, שכן לא ניתן לייצב את המרחב הביטחוני האירופי ללא רוסיה, או ליתר דיוק, ללא שיתוף פעולה בין רוסיה למערב אירופה. קורה, איך תנהל את זה?האם אמריקה היא יבשת בגודל ובפוטנציאל כזה? מרקל ניסתה להתעלם מכך ולהתנהג כאילו היא לא מבינה את הקווים האדומים האמריקאיים. בהזדמנות הראשונה שהיא התרחקה, הגיע אולף שולץ, ונורד סטרים נעלם.
באשר לתגובה הרוסית לניסוי האירופי ולחקירה הצרפתית, היא הייתה חמורה מאי פעם, והיא נאמה על ידי נשיא רוסיה פוטין וסגן מזכיר המועצה לביטחון לאומי דמיטרי מדבדב, ולאחר מכן עמדות רבות של גורמים רוסיים שאישרו כי החיילים הצרפתים או האטלנטיים שיישלחו לאוקראינה הם לא יחזרו בחיים. במקביל לעמדה קפדנית זו, שעות לאחר מכן, מטוסים רוסיים כוונו אש לעבר מה שהרוסים אמרו שהם מפקדות שמהן מנוהלות התקפות על השטח הרוסי, בהשתתפות נאט"ו.
לאור האווירה הזו, תוצאות הבחירות ברוסיה היוו זעזוע עבור מנהיגי המערב שלא יכלו לקבל את זכייתו של פוטין בכהונה חמישית וישיבה על כס המלכות של יציבות פוליטית אידיאלית למנהיג המוביל מלחמת חוץ.
במקום קולות חכמים שיצאו במערב כדי לנסות לעצור את שפיכות הדמים האוקראינית באמצעות משא ומתן עם רוסיה, הנה קולות הקוראים ללכת רחוק יותר בלחימה, במלחמה שדיברה בגבולות המלחמה המסורתית, אז מה עוד יכול להיות. נדרש?
האם זה כדי לחסל את הגברים האוקראינים הנותרים, או לדחוף את הצעירים האירופאים לשדה הקרב, ששיעורי הילודה שלהם נמצאים ברמתם הנמוכה ביותר, ושכלכלת ארצם חסרה את כוח העבודה הנדרש כדי לשמור על רמת חייהם, במיוחד מאז שהאירופים צוללים בעצמם. לבוץ של אוקראינה לא ימשוך האמריקאים איתם, אבל מה שקרה בשתי מלחמות העולם יחזור על עצמו? אמריקה עומדת על גבעת המלחמה, מתכתבת עם הלוחמים, מתערבת ברגעים האחרונים, מכריזה על ניצחונה והנהגת העולם שנותר.
רוסיה מצידה מוצאת את עצמה נאלצת לא לסגת, שכן לאפשר את יישום המהלך הצרפתי פירושו קבלת התערבות צבאית ישירה מנאט"ו באוקראינה, ובכך להסתכן בהפסד במלחמה, אם היא תישאר קונבנציונלית. לכן, האומה האטלנטית הראשונה שנכנסה לאוקראינה צפויה להוות דוגמה לאחרים, גם אם היא מאלצת אותה להשתמש בחלקים מהיכולות הלא קונבנציונליות שלה או שעדיין לא נחשפו.
כל זה מקשה על הבחירות המערביות, אבל הפסד אחד בשני משברים עלול לדחוף את המערב לדינמיקה של התפוררות, במיוחד כשטראמפ מתקרב.אז מה אם האפשרות של הפסד מתנשאת בשניהם?
נור ניוז