מלחמת רצח העם הישראלית הנמשכת ברצועת עזה כבר 160 יום פירקה הרבה מושגים מעורפלים ועמדות שבריריות שבמרכזן עומדות העמדות הערביות הרשמיות, היא גם חשפה את השקר של הקהילה הבינלאומית ואת המוסר הכפול שלה. , לרבות אלה הקשורים לשמירה על שלום וביטחון בינלאומיים ומניעת פשעי רצח עם. וושינגטון שמרה על ההובלה בהטיה החיובית. להשתתף ישירות בתמיכה בפשעי רצח העם המתרחשים ברצועת עזה, וכמה עמדות ערביות הצטלבו עמם בעקיפין.
פירוק משמעויות העמדות מצריך הבנת המקום והעמדה הערבית במלחמת העם המתמשכת ומתוכה, משום שהסכסוך מתרחש על אדמה ערבית ואיסלאמית גרידא שאינה מקבלת פרשנות, ומשום שהאנשים נתונים למלחמה מתמשכת. רצח עם וצפייה וראייה בשידור חי הם אנשים ערבים, ובין זה לזה האויב ברור ופשעיו מתרחשים. זה קורה כל שעה, ולכן האתר הערבי בכל זה לא יכול להיות ניטרלי ולהסתפק בניטור ו צופים. הערבים, הן הצד הרשמי והן הפופולרי, נמצאים במעגל הפעולה והמיקוד ואינם צד מחוץ למעגל, ולכן מה שנדרש מהם ומה שחייב עליהם שונה לחלוטין משאר המדינות. מסיבות.
ההזדמנות להזכיר את מה שהוזכר לעיל ולפירוק השלכותיו היא שחלק ממדינות ערב הסתפקו במה שפחות ממה שחייב, מה שנדרש, מה אפשרי ומה שהיה זמין, ולא בהזדהות עם העמדה האמריקאית המוטה כלפי ישות כובשת ומסתובבת במסלולה, אבל על ידי ביטול החובה להפיל את הסיוע, וליתר דיוק, הפלתה על העם הפלסטיני בעזה. חלקם נפלו לים וחלקם נלקחו ברוח במקום שלא ניתן היה להגיע אליהם. בתוצאות המחזה ההוא הרקע היה שהוא מתרחש ומתבצע בתיאום עם ישות הכיבוש, שהייתה מעורבת עמוקות בפשעיה ובהשמדת העם הפלסטיני, אלא היה תיאום עם הרוצח בדרגות שונות. . עם ההשלכות וההשלכות הנובעות מכך, נזכיר אותן.
ב-11 בנובמבר, 36 ימים לאחר מלחמת רצח העם נגד העם הפלסטיני ברצועת עזה ולאחר מותם של 10,000 חללים, התכנסו מדינות ערב והאסלאם לקיים פסגה בריאד. בהצהרה הסופית נכתב: "הדגשת הפסקת התוקפנות, מתן אפשרות לכניסת סיוע לרצועת עזה, הסרת המצור עליה ודחיית עקירת הפלסטינים".
בלי קשר לאזכור המילה "תוקפנות", עם השוני בקונוטציות שלה, שמציינת ומדחתה את רצח העם המתמשך, אבל הם (מדינות ערב) לא הסבירו איך יפסיקו את זה, והם לא עשו זאת. זה הסתובב ויישות הכיבוש המשיכה בפשעיה, וכשהתעוררה הסתפקה בהורדת הסיוע, שלא הייתה נטולת השלכות גדולות ומסוכנות.
מדוע ההתמקדות היא בהשלכות של התיאום של מרוקו עם "ישראל" להכנסת סיוע לעזה? בהרחבת זאת לכמה עמדות ערביות רשמיות, ניתן לסכם זאת כך:
- הייחודיות של מרוקו, העומדת בראש ועדת ירושלים; כתבתי ב-9 בפברואר: מאמר שכותרתו "המלחמה בעזה... האם ישראל תאבד את הנורמליזציה עם מרוקו?"; הייתי אופטימי שמלחמת ההשמדה המתחוללת ברצועת עזה תוביל, לכל הפחות, להקפאת הנורמליזציה בין מרוקו לישות הכובשת. התוצאה היא מעבר מנורמליזציה עם הישות הכובשת לתיאום להכנסת סיוע.
- הסיוע המרוקאי שנמסר לעזה התקבל בחום על ידי התקשורת האירופית בכלל, והתקשורת של הישות הכובשת בפרט, בניגוד לשאר הסיוע הערבי, וזה לא בלי קונוטציות פוליטיות. באשר לסיבה לפרטיות הכתבה, זה בגלל שמרוקו הייתה המדינה הערבית הראשונה שהנחיתה 6 מטוסי תובלה של הרקולס בנמל התעופה בן גוריון. ב-12 במרץ השנה; לאחר 5 חודשים, הסיוע ההומניטרי שלה מועבר בנתיב יבשתי חסר תקדים. דרך מעבר "כראם אבו סאלם" ולא דרך מעבר רפיח, היא הייתה יכולה להוריד את הסיוע בנמל התעופה אל-עריש ולהעבירו דרך מעבר היבשה של רפיח, כפי שעשו שאר המדינות. סוכנות הידיעות רויטרס בחרה לתאר זאת בכותרת, "כביש בשימוש לראשונה מאז המלחמה... מרוקו מביאה סיוע לעזה".
- דחיינות בתיאור; גורם דיפלומטי מרוקאי אמר לרויטרס כי "40 טונות של סיוע מועברים במשאית לצפון עזה דרך נתיב שממשלת רבאט הצליחה להבטיח כשקיימה יחסים דיפלומטיים עם ישראל".
הגורם הוסיף לרויטרס, "היכולת לשלוח סיוע ביבשה מתוך ישראל מאשרת כי ערוצי התקשורת של מרוקו בתוך ישראל משרתים את מטרת השלום ומשמשים להגנה על זכויות הפלסטינים". כך מופיעה הנורמליזציה בהערכות הדיפלומטיה המרוקאית והערבית. גם אלה שלא נפלו במלכודת הנורמליזציה מנופפים בה כעת, ומלחמת ההשמדה המתמשכת לא מנעה מהם להביע את הסכמתם, להסתפק בתנאי הקמת מדינה פלסטינית.
ההשלכות של העברת הסיוע המרוקאי כוללות ליטוש הרישום הפלילי של הישות הכובשת בכלל ושל ראש ממשלתה נתניהו בפרט. בהקשר זה דיווחו כלי תקשורת בעברית כי "הסיוע ההומניטרי ששלחה מרוקו לתושבי עזה בפקודת מלך מרוקו מוחמד השישי קיבל אישור ישיר מלשכת הנשיאות של בנימין נתניהו, כמחווה של הרמדאן מישראל למרוקו". כך, נתניהו, שידיו מוכתמות בדם פלסטיני, הופיע כיוזם גדוש בנדיבות לא צודקת.
- השימוש הישראלי בנורמליזציה, העמקתה ומייפותה. על פי מה שציטט העיתון "טיימס אוף ישראל" גורם ישראלי שאמר, "היחסים הדיפלומטיים בין מרוקו לישראל סייעו רבות בקבלת היוזמה להכנסת סיוע ואספקה הומניטרית לרצועת עזה על ידי ממלכת מרוקו". מה שאומר שאם לא הייתה נורמליזציה בין תל אביב למרוקו, האחרונה לא הייתה שולחת סיוע הומניטרי.
- העמדות הערביות הרשמיות בכלל ועמדתה של מרוקו בפרט בהתמודדותה עם מלחמת ההשמדה המתרחשת ברצועת עזה ומתן סיוע זוכות לביקורת על היותם עמדות אינדיבידואליות, ולא עמדות קולקטיביות, ומרוקו הייתה יכולה ללכת לגבש. ולהוביל עמדה ערבית רשמית ממשית משותפת, לא להביא סיוע רק בשיירות.אנושות ערבית קולקטיבית, עם ההשלכות של הסצנה ההיא בתודעה העממית הערבית והפלסטינית, וברציונל להערכות הישראליות, אלא לעצור את רצח העם שבוצע על ידי הישות הכובשת, להסיר את המצור וליישם את החלטות המינימום של הפסגה הערבית בריאד; אם הוא לא מסוגל, הוא יכול לאיים להקפיא את הנורמליזציה, לכל הפחות.
הסיבה לכך היא שהמשוואה של עצירה או הקפאת נורמליזציה בתמורה להפסקת רצח עם היא המקום שבו השני גובר על הראשון. אבל היעדר רצון פוליטי ערבי נוכח רק בסצנה. עם הבלעדיות הישראלית של רצועת עזה.
אי אפשר לזלזל בהשפעה של הסיוע ההומניטרי הערבי, וזה צורך וחובה, ואנחנו לא נגד שליחתו, אלא בלי שזה יהיה דרך השער הישראלי ובלי שזה יביא לכך שהישות הכובשת מעסיקה ומנצלת אותו, תוך תיאום. ומעבירים את הנורמליזציה כאילו יש צורך והכרחי כדי שהעזרה הזו תגיע.
- הסיוע ההומניטרי הערבי הנשלח לרצועת עזה בתיאום עם האויב פוטר את הכיבוש מחובותיו המשפטיות וההומניטריות בהתאם לכללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. אכן, סיוע זה, עם מנגנון כניסתו, מראה את הכיבוש הפלילי. ישות, דרך מעשיה, מילותיה והמצור שלה, שהיא נלהבת מההיבטים ההומניטריים, ושלא אכפת לה.מהכנסת סיוע; אמנם האמת היא שהוא הורג ומבצע רצח עם.
- אין צורך להפיל או לשלוח סיוע למזון, אלא שיהיו עמדות ערביות קולקטיביות אפקטיביות על מנת לעצור את פשעי הג'נוסייד המתרחשים. עצירת ההרג והטבח עדיפות על פני שליחת סיוע ערבי, כי להסתובב ופשוט לשלוח סיוע היא שתיקה מרומזת שמשמעותה באחת המשמעויות והקונוטציות שלה שמדינות ערב אינן מתנגדות או דוחה את המשך רצח העם המתמשך ואין בכוחה לעצור אותו
- אין זה הגיוני שהשבטים והמשפחות הפלסטיניות בעזה יסרבו לתיאום עם הכיבוש, אפילו באמצעות ארגונים בינלאומיים כמתווך למתן סיוע, בעוד שמדינות ערב עושות זאת, מאשרות ומעניקות לו לגיטימציה.
- אירועי העברת הסיוע הערבי בשער הישראלי מעלים שאלה מרכזית: מדוע עמדות הערביות כלפי רצח עם נראו רכות בהשוואה לעמדות מדינות אמריקה הלטינית ומדינות יבשת אפריקה? ומדוע אף מדינה ערבית, לרבות מרוקו, לאיים או מאיימים להפסיק את הנורמליזציה או אפילו לשקול זאת מחדש?כאילו רצח העם המתמשך לא הצריך זאת.
- "כתב ויתור" עם סיום כתיבת מאמר זה, כוחות הכיבוש ביצעו טבח חדש, החמישי ברציפות. יותר מ-60 חללים מתו בכיכר כווית, דרומית מזרחית לעיר עזה, לא הייתה להם כל אשמה פרט לכך שהם חיכו לבואן של משאיות סיוע הומניטרי, שהפכו מכלי לחיים למלכודת הרג...!
נור ניוז