מ"עידן ישראל" ועד תקופת האבן... אינדיקציות פסיכולוגיות

נאומו של סייד חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, ממשיך לעורר, כרגיל, שטף של תגובות ואינטראקציות בתוך החברה הישראלית, לאחר שאיים, לציון יום השנה ה-17 לניצחון ביולי 2006, לחזור". ישראל" לתקופת האבן, בתגובה לאיומים בדומה לשר המלחמה של האויב, יואב גלנט. אגב, זו לא הפעם הראשונה שגלנט מתבטא כך, והוא בהחלט לא היחיד. בשנים האחרונות לא מעט פוליטיקאים וחיילים ישראלים איימו בהזדמנויות שונות "כדי לקחת את לבנון בחזרה לתקופת האבן".

די בהחזרה מהירה לארכיון הישראלי כדי להראות כמה איומים חלולים דומים הושמעו נגד חיזבאללה ולבנון. ב-2018 אמר השר הציוני, ישראל כץ, כי ישראל "תחזיר את לבנון לעידן המערות". באותה שנה אמר יואב גלנט, שכיהן אז בתפקיד שר השיכון: "אנחנו כן לא רוצים מלחמה, אבל אם נאלץ, נחזיר את לבנון לתקופת האבן", שזה אותו ביטוי ששימש באותה שנה גם דובר "הצבא הישראלי", רונן מנליס.

באשר לשנת 2019, בני גנץ, חבר הכנסת הציוני ושר המלחמה לשעבר, הזהיר את לבנון ואמר: "אל תתנו לצבא הישראלי להחזיר אתכם לתקופת האבן" איום דומה נשמע, באותה שנה, על ידי שר החינוך רפי פרץ, ואיים: "כל ירי לעבר ישראל מקרב את לבנון לתקופת האבן" אם נחזור עוד קצת אחורה, ל-2014, ושוב עם השר כץ, נקרא אותו אומר: "נהרוס את לבנון עד היסוד".

ואם נניח שכוונותיו הנוכחיות של השר הציוני "גלנט" חמורות, בניסיון למנוע מחיזבאללה להגיע למסקנה ש"יש לו סיכוי גדול לצאת למתקפה כי הוא מאמין שהצבא הישראלי חלש מתמיד. לפני כן", אז הדרך שבחר "השר" מעידה על גורלו של חלק ניכר מהניסיון ולא על כוחו של הצבא הישראלי אחרי עשור של חזרה על אותם איומים לא יצא מזה כלום, והישראלים הבינו בפני הלבנונים שמדובר באיומים חלולים.

לפי הערכות ישראליות, המצב הפנימי הלבנוני הקשה לא רק ימנע מחיזבאללה להיכנס לסכסוך עם ישראל, אלא שהמלחמה גם תחזק את מעמדו על ידי ביסוס מעמדו כ"מגן לבנון", מה שידחוף אותו למגע ישיר עם ישראל ולהסתכן בהדלקת עימות מולה.מה שהוביל את מערכת הביטחון הישראלית למסקנה שימי העימות ואולי המלחמה הכוללת הם עניין של זמן.

הצבא הישראלי מדבר כבר זמן רב על עימות עם חיזבאללה, אבל הם מודעים היטב לכך שכל לחימה שתפרוץ עם לבנון תוביל כנראה למלחמה כוללת, ולא יהיה קל לעצור את העימות אם יתפרץ. , ובוודאי לא אם ישראל תפציץ את התשתית בלבנון ותשמיד אותה כליל.

ישראל מבינה כי חיזבאללה מנהל נגדו מלחמה פסיכולוגית, במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית ה"רב-חזיתית" המתנהלת נגדו לאור הערכת מתנגדיו את השסעים בחברה הישראלית, המתח בינה לבין החברה הישראלית ארה"ב, האדישות לדרך הנורמליזציה של אברהם וצעדי הפיוס שיזמו כמה מדינות. ערב עם איראן, החלישו אותה מאוד.

התבטאויותיהם ומעשיהם של ראשי ציר ההתנגדות מעידים על "ביטחון עצמי" הולך וגובר ביכולת לפגוע ב"ישראל", ואולי לנצח אותה, כפי שציין סייד נסראללה בנאומו הנ"ל, כי "אם הקרב מתפתחת לקרב עם ציר ההתנגדות, לא יהיה דבר כזה ישראל" והם, כלומר ראשי הציר, בוחנים אפשרות לצאת נגדה במערכה רבת פנים.

אסטרטגיה זו של לוחמה פסיכולוגית נועדה להכין את הקרקע למלחמה ממשית או אולי למנוע מלחמה, בעוד שההצהרות והאזהרות השונות של מנהיגי "ישראל" מטרתן לתקן את הרושם בקרב האויבים, ובראשם חיזבאללה, לגבי "החברתי והביטחוני של ישראל" חולשה והחזרת ההרתעה נגדה".

למעשה, החסיד לא מתקשה לקרוא את הלוחמה הפסיכולוגית המתנהלת באזור שכולה איומים, סצנות מצולמות, ואפילו פעולות פרובוקטיביות בשטח, לפחות, נכון לעכשיו, אווירה מאיימת לערער את משוואת ה"בהירות" שאפשרה לכל צד לצפות את מעשיו של האחר.

חיזבאללה הקים שני אוהלים, ערך תרגילים ותמרונים, פרס לוחמים ולאחרונה הקים שורה ארוכה של מוצבים ותצפית קרובים מאוד לגבולות פלסטין, הוא מבצע מדי יום שורה של פעילויות לוגיסטיות, כמו תנועת כלי רכב ו אספקה, סיורים ומעקבים, והוא נועד להרגיל את "צבא ישראל" לנוכחותו. במרחק הליכה מהגבול.

ישראל, בתורה, פרסמה איומים רבים, ו"צבאה" ערך תרגילים מיוחדים המדמים מלחמה עם חיזבאללה, בתגובה לתמרון המפלגה בדרום לבנון. באשר לאיראן, היא ביצעה תמרון צבאי ימי גדול במימי המפרץ גם ארה"ב נכנסה לזירת ה"לוחמה הפסיכולוגית" בניסיון לשלב אזהרות ומהלכים צבאיים במטרה להגיע להסדר גרעיני זמני וחלקי עם טהראן.

חיזבאללה חש במפורש ש"אסטרטגיה פסיכולוגית" זו פועלת לטובתו, ואולי זו הסיבה שסייד נסראללה נראה בטוח בנאומיו הפומביים המבטאים את אמונתו ביחס ל"תקשורת" וההיבטים האפיסטמולוגיים והפסיכולוגיים של הסכסוך בין ההתנגדות לבין "ישראל" ההתנגדות משיגה ניצחון או מובסת, חלילה, לא בלחימה בשדה הקרב בשטח, אלא דווקא בשדה הקרב "התקשורתי והפסיכולוגי" התעמולה ב"קרב המודעות" היא שיוצרת ניצחון, ומשום שהיא חייבת גם ינוהל בצורה חכמה כדי להפיק את התוצאות הטובות ביותר.

בהקשר זה, הבנת האויב מסייעת מאוד בזיהוי חולשותיו או נקודות החוזק שלו, באופן המאפשר הפעלת לחץ חזק עליו, באמצעות התקשורת והשיח הציבורי המשפיעים על הציבור הישראלי והתקשורת שלו, הממשיכה "להדגיש את הישגי ההתנגדות ואת עמדותיה הנחרצות".

בכך מסתמך חיזבאללה על שמירת מאזן הרתעה בינו לבין "ישראל", משוואה שיש לה שורשים עמוקים שהתפתחו בהדרגה במהלך שנות הסכסוך הארוכות בינו לבין "ישראל" היא מבוססת על תערובת של פעילות צבאית ו"מלחמת תודעה".

לאחרונה, חיזבאללה גילה אמון גובר בעצמו והפגין תעוזה גוברת נגד "ישראל". מרץ 2023, המאפשר ירי רקטות קטיושות ע"י ארגונים פלסטיניים מדרום לבנון לעבר ישראל, והגברת החיכוך עם הצבא הישראלי לאורך הגבול הפלסטיני-לבנון נראה כי חיזבאללה רואה הזדמנות לשנות את מאזן ההרתעה בינו לבין "ישראל" לטובתו, ומבקש לכפות זאת.

ישראל רואה היום בחיזבאללה את חוד החנית של "ציר ההתנגדות" המורחב, המבקש ליצור מציאות שבה תושג "אחדות הזירות" בנסיבות של עימות ישיר עם "ישראל", כלומר פרוץ העימות באחת החזיתות יוביל למתקפה על "ישראל", מזירות שונות אחרות, או מה שאפשר לכנות נגדה "התנועה המשולבת הרב-חזיתית" מאז הניצחון ביולי 2006 נמנע חיזבאללה מלהשתמש במלוא היכולות הצבאיות שלו, או בכוח האש העומד לרשותו המכסה את כל העומק ה"ישראלי", אך לאחרונה הוא גילה תעוזה רבה יותר בהקמת משוואת ה"הדדיות" שהתעוררה בינו  ו"ישראל" מתחילת דרכה. 

השימוש של חיזבאללה באמצעים צבאיים קרביים, לצד "מלחמת המודעות", הוא שפיתח את משוואת ההרתעה בינו לבין "ישראל", המשלבת פיתוח בבניית כוח צבאי, הפגנת יכולת ותגובה מול הפעילות הצבאית הישראלית, וכן הקרב המתמשך והמתפתח שלו בחזית המודעות. 

במהלך השנים השתנו היחסים בין שני המרכיבים הללו (הלוחם והמודע), ככל שחיזבאללה נאחז ב"גורם הפסיכולוגי" בנוסף לכוחו הצבאי, כך המרכיב המודע מתפתח ובתורו יוצר "קרב". תמיכה" בכוח הצבאי נגד "ישראל" במטרה לבסס הרתעה כלפיו. למרות זאת, חיזבאללה מבין שאם לא יגיב לכל הפרה ישראלית של משוואת ההרתעה, הדבר יוביל לשחיקתה ויאפשר לישראל להמשיך ולערער אותה.

התנהגותו של חיזבאללה כלפי ישראל היא דינמית ומגיבה להקשר שיצרה המדיניות הישראלית. על מנת להתמודד עמו פועל חיזבאללה על פי שלושה עקרונות: הראשון הוא "תגובה", כלומר כל פעולה שהוא נוקט באה בתגובה לפעולות ישראל. השני הוא "מידתיות", שכן המחיר שהוא גובה מ"ישראל" פרופורציונלי לתוצאות מעשיה. השלישית היא ה"בהירות" שבאמצעותה היא מבקשת לבסס מציאות המונעת מ"ישראל" הסלמה ותוקפנות.

סייד נסראללה, כחסיד נלהב של התקשורת והחברה בישראל, בוחן באופן קבוע את נקודות החוזק והחולשה של ישראל, ונוכל לקרוא זאת בקלות בנאומיו בהם הוא עוסק ביכולותיה הצבאיות של ישראל, בתפיסת הביטחון שלה, במצבה הפיננסי, ביחסיה. עם ארה"ב, ומיקומה בזירה. בינלאומי, מדיניות אזורית וכו'... בנאומיו הוא מקדיש מקום רב לדבר על חולשתה של "ישראל" במסגרת מסע המודעות לכך שהוא מובילה נגדה באמצעות המושג "עכביש רשת", המניח שהחברה הישראלית חלשה ולא תעמוד בפני יותר התקפות התנגדות, והיא גם לא מסוגלת לקלוט את הקורבנות וקורסת במהירות.

ניתן לומר שמשוואת ההרתעה בין חיזבאללה ל"ישראל" אפשרה לו לאלץ אותו לפעול לפי הכללים שהגדיר ולמנוע ממנו לנצל את עליונותו הצבאית נגדו. חלק גדול מהצלחתה של המפלגה נובע מביסוס משוואת הרתעה נגד "ישראל", למרות עליונותה הצבאית, מתוך הבנתו את גבולות כוחו ואת החשיבות והיעילות של המערכה הפסיכולוגית שהוא מוביל נגדה.

המפלגה מדגישה במידה רבה את חשיבותו של "המדיום החזותי", שעליו היא מבססת את "תורת הלחימה", המשפיעה על אלפי ישראלים. לכן המפלגה מעוניינת לצלם את פעולותיה ולשדרן בכל אמצעי התקשורת הזמינים שלה בליווי קריינות, מוזיקת ​​ניצחון או הערות מכוונות משפיעות.בהמשך שידור הסיורים שעורכים לוחמי המפלגה לאורך גבולות פלסטין, אשר גם התקשורת הישראלית ממשיכה לשדר.

כוחו הצבאי של חיזבאללה תרם לחיזוק מאזן הטרור בינו לבין "ישראל" די בכוח ההרס הכבד שצברה המפלגה מאז הניצחון ביולי כדי להרתיע את "ישראל" ולגרום לה להסס מהפעלת כוח נגדה. מדובר בכוח אש שנשען בעיקר על רקטות וטילים מכל הסוגים, לרבות טילים מדויקים, אלפי מל"טים, יכולות הגנה אווירית ויכולות אלקטרוניות, שכולן מסוגלות לכסות את כל העומק "הישראלי".

לא נעלם מלהזכיר את התפתחות יכולת הלחימה בשטח, בעיקר יחידת רדואן, המונה כמה אלפי לוחמים מאומנים היטב. סייד נסראללה לא פוסח על התייחסות חוזרת ליכולות הללו בנאומיו השונים, שזוכים לסיקור נרחב בתקשורת הישראלית, במסגרת הקמפיין הפסיכולוגי, וחיזוק משוואת ההרתעה מול צבא הכיבוש הישראלי, מקבלי ההחלטות והציבור ב" ישראל".

מאזן ההרתעה שנוצר בין חיזבאללה לישראל הוא תוצאה של פיתוח כללי המשחק שנקבעו במשך שנים רבות, כיום, יותר מאי פעם, נראה כי חיזבאללה מבקש לאתגר את ישראל ולהרחיב את גבולות משוואת הרתעה. ומוכנות המפלגה לחיכוכים צבאיים יומיומיים עם "ישראל" מגבירה את ביטחונה בעוצמתה וביכולתה לגרום להרס ולנזק אסטרטגי ל"ישראל", שאנו רואים מהאיום של סייד נסראללה להחזירה לתקופת האבן.

ההרתעה הישראלית אמנם מאותגרת בשנים האחרונות, אך האינטרס של שני הצדדים לשמור על "בהירות אסטרטגית" בכל הנוגע לכללי המשחק וההרתעה ההדדית ביניהם עדיין קיים, אך כמעט בטוח שכל סכסוך עתידי יהיה רב באמת. זירה, והימים הקרובים יחשפו מה אם האזהרות הישראליות השיגו את מטרתן, או שגבולות הצפון עבור פלסטין יהפכו שוב לזירת סכסוך פעילה, אולי חיזבאללה צודק בקריאה של חולשת "ישראל" והחוזק העולה של ציר ההתנגדות.