לאחר מספר ימים תחנוך שרת התחבורה הישראלית, מירי רגב, כביש חדש בגדה המערבית הכבושה, עוקף את מחנה ערוב והכפר בית אומר בצפון חברון, הנמצאים על כביש מס' 60, אשר מתחיל בנצרת בצפון, עובר דרך ג'נין, רמאללה וחברון בגדה המערבית עד באר שבע בדרום. בימים אלה נערכות בקטע הצפוני של רחוב 60 עבודות לבניית רחוב שיעקוף את הכפר חווארה, והוא צפוי להיפתח במהלך השנה הנוכחית.
שני הרחובות הללו יועדו למתנחלים, שלא יראו פלסטינים עוברים בשני הרחובות הללו בדרכם למרכז ישראל. בהודעה שפרסמה משרד רגב בכבישי עוקף אל-ערוב ובית אומר, נמסר כי "מדובר בבשורה נהדרת לתושבי גוש עציון ואזור יהודה".
רחוב זה ייקרא "הרב משה לוינגר", מראשוני המתיישבים. העלות שלו היא 300 מיליון שקל, ומדובר בכביש מהיר דו מסלולי לכל כיוון, באורך 7.5 קילומטרים, עם אורות. ישנם שלושה מעברים חקלאיים תת קרקעיים, גשר באורך 25 מטר ותעלות מים הוא לא יעבור בשום מרכז אוכלוסייה פלסטיני, והוא כולל אמצעי ביטחון כמו תחנות אוטובוס מבוצרות, נקודות צבאיות של צבא הכיבוש וחומת ביטחון, כך לפי דיווח של אתר החדשות "זמן ישראל" היום, ראשון.
המתנחלים מהווים 5% מאוכלוסיית ישראל, אך משרד התחבורה הנוכחי, בראשות רגב, הקצה רבע מתקציב המשרד להתנחלויות, על חשבון שטחים מחוץ למרכז הארץ, בגליל ובנגב, שבהם יש הרבה. "רחובות אדומים" עם תשתיות מוזנחות והרבה תאונות דרכים קטלניות. רוב עבודות השיפורים עדיין בשלבי תכנון וההזנקות עוד רחוקות, לפי הדו"ח.
בדו"ח צוטט דרור אטקס, חוקר פיתוח התנחלויות, שאמר: "הקטע החדש (של הרחוב) שייפתח מדרום לגוש עציון והרחוב שנבנה ליד חווארה הם שני הקטעים האחרונים של כביש 60 לא הוחלף ברחובות עוקפים ועוברים לצד ערים פלסטיניות".
אטקיס ציין כי סלילת שני הכבישים הללו קשורה בהחרמת מאות דונמים של קרקע חקלאית בעיקר, ותיארה אותם כ"נקודת מפנה" בפיתוח ההתנחלויות בגדה המערבית. "הכביש החדש נחפר בהרים ובעמקים והושקע בו סכום גדול על מנת לקצר את זמן הנסיעה בין ירושלים לחברון והיישובים מדרום".
אטקס הוסיף, "יש חשיבות ארוכת טווח לשני הרחובות הללו, מכיוון שהם יגדילו מאוד ומהר מאוד את מספר המתנחלים בשני האזורים הגיאוגרפיים הקיצוניים והאלימים ביותר שבהם מתגוררים מתנחלים בגדה המערבית, שהם מדרום לעיר הר חברון ושכם".
אטקס הדגיש כי "שני הסעיפים הללו הם חלק מצעד שהופך את ההתנחלויות לשני אזורים גיאוגרפיים ישראליים, שרוב תושביהם נוסעים מדי יום למרכזי תעסוקה יש לראות את הקטע שלהם כמקשה אחת הם מהווים ביטוי למדיניות השואפת לנתק את הגדה המערבית, לספח שטחים C ביעילות ולשמור על מובלעות" פלסטיני".
אטקיס ציין כי שני הרחובות הללו לא ישרתו את כל המתנחלים, שרובם מתגוררים בגושי ההתיישבות ובסמוך ל"קו הירוק". אלא הם "משרתים את האג'נדה האולטימטיבית של ההתנחלויות, שהיא שליטה בכל אזורי הגדה המערבית".
הוא הוסיף, "ניתן לראות זאת ב(מאחזים) חומש, אביתר, הקמת מאחזים אקראיים, על אישור חסר תקדים של תוכניות לבניית המנהל האזרחי, על ידי אי אכיפת החוק כלפי מתנחלים המפרים את החוק ובכל היבט של חיים אזרחיים בגדה המערבית. וחלק מהממשלה לפחות". הוא קובע שזו מדיניות הממשלה.
נראה שהכיבוש מאפשר תנועת פלסטינים ברחובות העוקפים, אך כאשר נוצר מתיחות ביטחונית כלשהי, וזה קורה מדי יום ובכמה אזורים בגדה המערבית, מונעים מהפלסטינים לנוע ברחובות אלו. כמו כן, נאסר על פלסטינים לנסוע ברחוב 443 וברחובות נוספים, כמו כביש עוקף שכם המוביל להתנחלויות "אלון מורה" ו"איתמר".
אטקס סבר כי קריאת שמו של לוינגר ברחובות עוקפי אל-ערוב ובית אומר היא "צעד טבעי" לאור המציאות הפוליטית הישראלית הנוכחית. לדבריו, "החברה הישראלית מכרה את נשמתה לאנשים כמו לוינגר שעוברים על החוק, אלימים, חרדים לאומנים, כהניסטים (ביחס לרב הפשיסטי מאיר כהנא) וגזענים ששילמו מחיר מצחיק לאחר שהרגו חפים מפשע".
הוא הוסיף כי לוינגר "הוא החלוץ, ואנחנו רואים את מי שממשיכים את דרכו בממשלה, וזה מה שרוב הציבור הישראלי רוצה ככה אנחנו נראים, ולוינגר הוא הדימוי הקולקטיבי שלנו. החברות נותנות את השמות שלהן. גיבורים לרחובות ואם שמו של גנדי (עו"ד הטרנספר רחבעם זאבי) ניתן לרחוב 90 (שהוא חוצה את ישראל מהצפון הרחוק עד דרומה, ועובר בבקעת הירדן.) אין סיבה למה זה לא צריך להיות קטע ברחוב 60 על שם לוינגר.
נור ניוז