עובר המחנה עושה את ה"אגדה" שלו מעצמו, בעמידה האיתנה של אנשיו ובגבורה של לוחמיו זו לא הפעם הראשונה. הוא עשה זאת קודם, והוא יעשה זאת לאחר מכן, כי נגמר הקרב, אבל המלחמה נמשכת... בשנת 2002 הפך המחנה להריסות והריסות, ו"ישראל" ביצעה אותו אחד ממעשי הטבח הנוראיים ביותר שלו באנשים, עצים ואבנים, וה"טבח" הוא מושג שנקבע באידיאולוגיה הציונית , ואבן בניין בסיסית של הישות הקולוניאלית-גזענית, אבל למחנה טעם "ישראל" טעם הכאב והאובדן, והוא הפך לבית קברות לפולשים... ובשנת 2023 הוא חוזר חייו ביצירת אפוסים והצגת דגמים ודוגמאות. מחנה ג'נין, ששטחו אינו עולה על חצי קמ"ר, ואוכלוסייתו אינה עולה על שבעה עשר אלף, מסכם בין בנייניו הרעועים וסמטאותיו הצרות את סיפור ה"קטסטרופה וההתנגדות", ונרטיבים של כאב וגבורה.
נתניהו וגאלנט יצאו בראש מסע תזזית נגד המחנה, לאחר חודשים ארוכים של אישומים, הסתה, איומים והפחדות. הם שלפו את מה שהיה במגירות ממשלת בנט-לפיד מהתוכניות "המוכנות" לתקוף את המחנה מחנה ולעקור את התנגדותה, והוסיפה לה את הסממנים הדתיים-פשיסטיים של הקואליציה הקיימת הם גייסו חטיבה מתוגברת, וזימנו מטוסי קרב, מסוקים ומזל"טים הם הביאו מגנים, אלופי "דובון" והשב"כ כדי לסלול את הדרכים והסמטאות כדי להגיע ל"נקודות האימה" הם השתמשו בדחפורים כבדים כדי ליישר את רחובות ובתי המחנה לקרקע, והם בילו 48 שעות כבדות, אז איך היה הקציר של המבצע שקיבל שם ללא שם: הבית והגן?
הם הצליחו, כן הצליחו, להרוס בתים (יותר מ-80% מ-1,000 יחידות הדיור) נהרסו כליל וחלקי, לעקור שליש מתושבי המחנה לעיר ולעיירות השכנות (4,000 גורשו בכוח מבתיהם), להרוס תשתית המים והחשמל כבישים, תקשורת ותברואה, הם הורידו 12 כוכבים (מתוכם 8 חללי הג'יהאד האסלאמי) ועוד פי 10 פצועים ופצועים, והם חטפו עשרות צעירים כשבויים וכבני ערובה... החשבון כבד למחנה בסדר גודל כזה.
אלא שנתניהו לא יצא למסעו נגד ג'נין, העיר והמחנה, בעיקר כדי להשיג מטרות אלו, למרות שהן יעדים רצויים ומספקים את תשוקת הציונים להרג, הרס וחבלה "ישראל" יצאה במסע להשגתה שתי מטרות: הראשונה; היא ישירה, והיא קשורה למיגור קומתה של ההתנגדות ולשפשוף את אפו של המחנה בבוץ, ושיקום מה שהתפוגג מתדמיתו המרתיעה. השני; לטווח ארוך, חשף נתניהו יום אחד לפני המערכה הצבאית על ג'נין: עקירת חלומותיהם של הפלסטינים לחופש ועצמאות במדינה אז מה הושג משתי המטרות הללו?
ניתן לומר, בכל אובייקטיביות, בראש קר, ובלי לטבוע ב"נטיות הניצחון" המשגשגות בהזדמנויות כאלה, ש"הצבא הבלתי נלווה" יצא מובס ממחנה ג'נין, כשזנבות האכזבה נגררים הוא לא היה מסוגל לנסוע עשרות מטרים ללב ולעומקו, ונשאר בפאתי ובפאתי המחנה. הוא לא היה מסוגל לשלוט על אזור בו, אלא לאחר שדחף את תושביו, להשתמש בבתיהם ככבישים עוקפים עבור לוחמים ערניים, לאחר שהרס את חומותיו והפך אותו למה שנראה כמו מנהרות בערים של מלחמת אזרחים ומלחמות רחוב. .
ההתנגדות עמדה איתן, והתעלתה על עצמה במחנה ג'נין. היא ספגה את ההלם של היום הראשון ואת המתקפה היבשתית והאווירית האדירה, והפכה את מאזן הקרב לטובתה עם שעות הזריחה המוקדמות של היום השני, והאויב נאלץ לסגת תחת אש, וסבל מהגדולים ביותר. הפסדים בדרך חזרה לבסיסיו, לא בטוחים ולא בטוחים.
במקום לחזק את תדמית ההרתעה הישראלית ולהחזיר את ה"יוקרה" ל"צבא הבלתי מנוצח", כרסמו הפלסטינים בג'נין חלק נוסף מה"יוקרה" של "צבא" זה ותדמית ההרתעה שלו. אפילו נתניהו, נפוח משקרים ויומרות, נאלץ לומר: "יש לנו דייט קרוב למחנה ג'נין".
הסבב/הקמפיין הסתיים, והפלסטינים החלו לרפא את פצעי המחנה ותושביו, והם בדייט עם סבב/קמפיין חדש, אבל החלוץ הצעירים הלוחמים שלהם לא יפסיקו "להילחם בקרבות הקטנים בין מלחמות גדולות", והם יתחילו לרדוף אחרי חיילי אויב ומתנחלים, מהר יותר ממה שנתניהו ומטה חשבו כידון שום דבר לא השתנה לאחר הקרב על "בס ג'נין", פרט לכך שלוחמי החופש הפלסטינים צברו חוויות חדשות, והדור החדש והצעיר שלהם התרגל לנהל קרבות ועימותים, בדיוק כפי שניתן לכבות פלדה רק באש. הג'נין של המחנה הפך ל"ג'נין" של התנגדות שגדל וגדל ברחם של כל מחנה, כפר ועיר פלסטינים.
אין הרבה אנשים שפויים בישראל, אבל הם מעטים, והם כבר לא יכולים לשאת את השקרים של נתניהו ומטה המלחמה שלו, אז הם מתריעים על גל חדש של התנגדות, ומזהירים כי "המשימה לא הייתה הושג", ושג'נין עשויה להפוך למודל מעורר השראה, מקובל לחזור על עצמו ולשכפל במחנות, ערים ויישובים פלסטיניים שונים, וכי הקמפיין של נתניהו בא בניגוד למטרותיו ומטרותיו וש"ישראל" חייבת להתרגל לחיות עם התנגדות של עם עקשן, שאינו יודע תבוסה או דגלים לבנים.
באשר להיבט המדיני, או ליתר דיוק ההקשר הפוליטי של המערכה הצבאית נגד ג'נין, ניתן היה לרשום שלוש עמדות של נתניהו שערך תוך 24 שעות בלבד, וחושפות את הסוד הנסתר, או יותר נכון את הסוד הידוע. הראשון; מטרת ממשלתו היא למגר את החלום הפלסטיני למדינה עצמאית. נתניהו ואילו לא הסתפקו בהשמדת רעיון המדינה הפלסטינית בשטח, עד שהחלו לרדוף אחריו ב"חלומות הפלסטינים" ."
השני; אנחנו לא רוצים שהרש"פ תקרוס, כי הישרדותה היא אינטרס גדול של "ישראל", ומכיוון שהרשות שהוא מדבר עליה היא לא פרויקט ממלכתי, הוא התחייב לרדוף אחריו בחלומות הפלסטינים. זה אומר שהוא רוצה "ישות לקוחה", עם שתיים או שלוש משרות: סוכן בטחוני בהתנגדות הראשונה, יעד רשמי המעניק דרכונים לפלסטינים על מנת להימנע מהלחצים והאילוצים של הדמוגרפיה הפלסטינית, ונותן שירותים מסיר את עלויות הכיבוש ומשחרר אותו מאחריותו... כך חושב נתניהו, אלא כך חושב "ישראל".
באשר לתפקיד השלישי; לגבי ירדן, שנתניהו אמר בתיאור יחסיו עם הגדה המערבית כיחסי כיבוש, תוך התעלמות מאחדות שני הבנקים וחסימת הדרך לכל תפקיד ירדני עתידי, נתניהו שמח על שחרור הגדה המערבית וירושלים מה"ירדני". כיבוש", חוגג את הרחבת הריבונות הישראלית על מה ש"נכון" של ישראל" על פי המיתוסים התנ"כיים, ומה שלדעתו הוא "החוק הבינלאומי".
בהקשר זה אנו רואים את קרב ג'נין כאפיזודה בסדרת ריקון הארץ והפחדת האוכלוסייה במטרה לעקור אותם, להרוס את רוח ההתנגדות, לסלול את הדרך לסיפוח התנחלויות זוחל באזורים שונים במערב. בנק, ולגרום לתהליך בליעת האדמה, הזכויות והקדושות הפלסטיניות לקרות בקצב גבוה יותר ובעלות נמוכה יותר.
אולם חישובי שדה נתניהו לא עלו בקנה אחד עם חישוביו של ביידר, מחנה ג'נין נתן לפלסטינים, במקומות קיומם השונים, סבלנות, איתנות, סיבולת והתנגדות. והג'נין של המחנה, הוכיח שהיד יכולה להתנגד למרצע ולשבור גם אותו. מחנה ג'נין, שנפרד אתמול מקבוצת חלליו, שהצעיר שבהם היה בן פחות משש עשרה, והמבוגר שבהם לא עלה על גיל עשרים ושלוש, נותן השראה לדור המילניום של צעירים פלסטינים, הפוסט -דור אוסלו וההנדסה של טוני בלייר והגנרל קייט דייטון, שמובילים את השורות היום, מרימים את דגל החופש והעצמאות.
ומכיוון שדבר אחד מוזכר, ההתנגדות של ג'נין במחנה, שהצליחה לגרש את הפולשים חמושים בנשק ובשנאה, צמצמה את השתיקה ואת השותפים, אבירי "התיאום הביטחוני", ושירותי הביטחון שלהם שמנקזים יותר מ שליש מתקציבם, מבלי שיהיה להם תפקיד בהגנה עליהם, וחלקם אפילו הנאמנים ביותר לתיאוריית "האדם הפלסטיני החדש" לא מצאו נקיפות מצפון במרדף אחרי לוחמי ה"ג'יהאד" בג'בע, בשיא ההתנגשות עם קמפיין נתניהו/גלנט... המחנה/אגדה נתנו לאבירי אוסלו ולסמכותו את המגיע להם מ"קבלת הפנים הטובה" בטקסי ההלוויה לקדושים, אז הרשות הייתה המפסידה השנייה, אחרי נתניהו. , בקמפיין האחרון.
נור ניוז