במהלך ביקורו בישראל בין ה-13 ל-18 בספטמבר, יתמקד מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו בסדרי העדיפויות של וושינגטון במלחמת עזה. החזרת בני הערובה והבטחת אי-שובו של חמאס לשלטון בעזה הם המוקד העיקרי של פגישותיו. הביקור מתקיים במקביל לסקירת מבצעי גדעון 2 והתגובה למאמצים המשפטיים הבינלאומיים נגד ישראל. פגישות עם משפחות בני הערובה מדגישות את האופי ההומניטרי של הנסיעה, אך העובדות בשטח מראות כי תמיכת ארה"ב בישראל היא ברובה פוליטית ופסיכולוגית.

הכישלון האסטרטגי של ישראל וארצות הברית

פעולות ההתנגדות הפלסטיניות והתקפות הפתע נגד הכובשים ספגו תבוסות רצופות עבור המשטר הציוני. אפילו בתמיכת ארה"ב, מטרות הכיבוש לשחרר את אסיריו לא הושגו. ביקורו של רוביו אינו הדגמה של כוחה של ישראל, אלא תגובה למשבר הפנימי שלה ולכישלונה להתמודד עם ההתנגדות בעזה. האבדות והנזקים הכבדים, כולל התקיפה האיראנית על מכון ויצמן, שלחו מסר ברור על חוסר היעילות של תמיכת ארה"ב ועל מגבלות היכולות הצבאיות של ישראל.

משבר אמון במדינות ערב
ביקורו של רוביו מגיע בתקופה שבה התוקפנות הצבאית הישראלית נגד קטאר, יחד עם איומים טורקיים ומצריים, מתיחו את יחסי ארה"ב עם בעלות בריתה הערביות. הבטחותיה של וושינגטון לתמוך בביטחון מדינות האזור אינן אלא תעמולה. במציאות, עדיפותה של וושינגטון היא ישראל ותחזוקת מכונת הכיבוש שלה. מדיניות מטעה זו פגעה באמון המדינות הערביות והדגימה כי אמריקה אינה מגינת ביטחון אזורי ואינה מסוגלת להתמודד עם התוקפנות הישראלית.
אחדות אזורית היא האפשרות היחידה
התרחבות התוקפנות הישראלית וחוסר האונים של אמריקה דחפו את האזור לאחדות סביב פלסטין. הקמת פיקוד מבצעים משותף, ניתוק קשרים עם משטר הכיבוש, הפעלת לחץ כלכלי והצטרפות לתמיכה העולמית בפלסטין הן הדרכים היחידות למתן איומים ולמנוע ממדינות האזור לשאת בעלויות כבדות נוספות. פגישת ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי, המתוכננת ליום שני בדוחא, עשויה להיות אבן הפינה המעשית של גישה זו ולהדגים כי כישלון להתמודד עם התוקפנות הישראלית יהיו בעלות השלכות קשות.