דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב השנוי במחלוקת, עלה לכותרות לא רק בזכות מדיניותו השנויה במחלוקת, אלא גם בזכות התנהגותו יוצאת הדופן והפוגענית במהלך פגישות דיפלומטיות.
הדוגמה האחרונה לכך היא פגישתו חסרת התקדים עם נשיא דרום אפריקה; הוא כיבה את האורות במשרדו בבית הלבן והקרין סרט על גזענות הפוכה בדרום אפריקה כדי להראות שהלבנים במדינה הזו היו תחת לחץ ומאוימים.
זהו מעשה שהאורח האפריקאי תיאר כמעלבון וחסר בסיס. התנהגות זו היא למעשה ביטוי לתכונות האישיות של טראמפ: הוא נרקיסיסט בעל אינטרס אישי בהשפלת אחרים ורואה בתפקידו יותר כבמה להצגת גאוותו האישית מאשר כסמל לדיאלוג שווה עם פקידים ממדינות אחרות.
נשיא דרום אפריקה, שהופתע מצעד טראמפ, הגיב בסרקזם, בהתייחסו לסיוע של קטאר לארצות הברית, והביע את צערו על כך שלמדינתו "אין מטוס לתת". טראמפ נקט גישה דומה ביחסו הבזוי כלפי נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. מרגע שהגיע זלנסקי, טראמפ לעג להופעתו הצבאית, לעג להופעתו.
כאשר זלנסקי הגיב לעלבונות אלה, גברו המתיחות, שהובילו לוויכוחים ואף לצעקות בין שני הצדדים. סגן נשיא טראמפ, ג'יי.די. ואנס, תיאר גם הוא את זלנסקי כ"כפוי טובה" בנימה קשה וסרקסטית, וכשהיה עומד להגיב, טראמפ קטע אותו בהצהרה סרקסטית: "אמרת מספיק".
מה שנלקח מהסצנות הללו חורג ממתחים אישיים. נראה שבכהונתו השנייה, טראמפ נחוש להשוויץ בכוחו באמצעות השפלה באינטראקציות דיפלומטיות. גישה מטרידה זו היא פעמון אזהרה רציני לא רק עבור מדינות חלשות יותר, אלא גם עבור בעלות ברית מסורתיות של ארה"ב כמו אירופה.
משרדו של נשיא ארה"ב, שהיה אמור להיות סמל לכבוד וייצוג של גישתה של אמריקה לאינטראקציות עם פקידים ממדינות שונות, הפך תחת טראמפ לחדר עינויים דיפלומטי. חדר שבו אורחים מושפלים במקום לכבד אותם באמצעות הופעות מעצבנות ומילים עוקצניות.
דרך זו לא רק תחליש את הדיפלומטיה, אלא גם תערער את מעמדה הגלובלי של אמריקה בטווח הארוך. אם דפוס התנהגות זה יימשך, בעלות ברית אירופאיות עשויות להיות מודאגות גם מה"מחזה המשפיל" שמחכה להן בפגישות עתידיות.
העולם נמצא על סף עידן חדש של דיפלומטיה חסרת רחמים ולא שגרתית, עידן המסמל לא דיאלוג, אלא השפלה והפגנת כוח.