"כל תוקפנות פוטנציאלית נגד שטח איראני תיתקל בתגובה נחרצת, והתוקפים יסבלו מאובדנים ונזק בלתי הפיכים." איראן תקבע את הזמן, המקום ושיטת התגובה". אזהרה ברורה זו של מייג'ור גנרל מוחמד בגרי, ראש המטה של הכוחות המזוינים של הרפובליקה האסלאמית של איראן, מגיעה לאחר ביקורו ביחידות קרביות במפרץ הפרסי ובמהלך סיורו של דונלד טראמפ במדינות ערב, ומעבירה מסר החורג מפעולה צבאית גרידא. למעשה, אזהרה זו נראית הגיונית בהקשר של המהלכים הדיפלומטיים של איראן; הקשר זה ניכר בצורה הברורה ביותר בביקורים הרבים שערך שר החוץ האיראני, עבאס אראקצ'י, בערב הסעודית, קטאר ואיחוד האמירויות הערביות לפני ביקורו של טראמפ במדינות אלו.
הקשר בין דיפלומטיה לכוח הגנתי במבנה ההרתעה
בעוד אזור המפרץ הפרסי הופך שוב למרכז התחרות הגיאופוליטית, הרפובליקה האסלאמית של איראן מיישמת מודל אסטרטגי שבו דיפלומטיה אקטיבית והרתעה החלטית משלימות ומשלימות זו את זו. ביקורו של אראקצ'י בבירות ערב, שתואם עם המשא ומתן העקיף בין איראן לארצות הברית בעומאן, מצביע על כך שטהראן, המודעת למורכבויות הנוכחיות, לא רק מקדמת דיאלוג אלא גם מחזקת בו זמנית את כוחה הלאומי בתחומים שונים.
מנקודת מבט זו, אין לראות את דבריו של מייג'ור גנרל בגרי כמסר צבאי גרידא, אלא בהקשר של מאמצים דיפלומטיים למנוע סכסוך צבאי באזור. באמצעות אזהרות ממוקדות ומשוקלות בקפידה, איראן מנסה להעלות את המודעות בקרב גורמים אזוריים ובינלאומיים למצב הביטחוני במפרץ הפרסי ולדחוף אותם לקבל החלטות אחראיות יותר בנוגע לביטחון קולקטיבי.
גישה שכנות אחראית; קריאה להשתתפות בשלום אזורי
מבחינה רטורית, עמדותיו של בקרי נושאות מסר חשוב גם למדינות ערב. מעמדתו של שחקן ושכן אזורי, נתניהו מזהיר את הקהל האזורי כי כל התפרצות של סכסוך, ללא קשר למקורו, תביא לתוצאות אלימות ובלתי נשלטות שלא יכוונו רק לאיראן. בהקשר זה, דבריו אינם בגדר איום, אלא אזהרה המבוססת על דאגה לביטחון האזור.
איראן מאמינה שניטרליות גרידא מצד מדינות האזור אינה מספיקה עוד. המצב הנוכחי מחייב את המדינות הללו לעבור מעמדה פסיבית להשתתפות פעילה בהבטחת הביטחון האזורי ובמניעת סכסוכים צבאיים. יותר מתמיד, ארכיטקטורת הביטחון האזורית זקוקה לשחקנים יעילים המחפשים יציבות מתמשכת, לא איזונים שבירים המבוססים על נוכחותן של מעצמות זרות.
מהזדמנות כלכלית לכלי להפעלת לחץ על אמריקה
סיורו של טראמפ במדינות ערב, שמטרתו לפתח שיתוף פעולה כלכלי, במיוחד במגזרי האנרגיה והנשק, נושא גם הוא ממד אסטרטגי נסתר. נשיא ארה"ב מבקש לחזק את מעמדו על רקע סביבה פנימית הפכפכה ולחצים פוליטיים פנימיים על ידי ניצול היתרונות הכלכליים של נסיעות אלה. אבל אותם אינטרסים יכולים לשמש ככלי חשוב עבור מדינות ערביות להשפעה על החלטות ביטחוניות של הבית הלבן.
אם מדינות אלו ינצלו את מעמדן כראוי, ייתכן שיוכלו להניא את ארצות הברית מלבחור אופציה צבאית באזור על ידי התניית יחסים כלכליים ושיתוף פעולה אזורי. בנסיבות כאלה, כל מלחמה לא רק תהיה יקרה, אלא גם עלולה לסכן את המשוואות הכלכליות של וושינגטון באזור.
האסטרטגיה של איראן: הרתעה אקטיבית ודיאלוג אחראי
באופן כללי, מודל ההתנהגות האיראני מסתמך על שילוב של "הרתעה אקטיבית" ו"דיפלומטיה ממוקדת". הגישה המגדירה חיזוק מוכנות ההגנה להתמודדות עם איומים אינה מתנגשת עם דיאלוג, אלא משמשת לייצוב מעמדה של איראן בשולחן המשא ומתן. מנאומיו של בגרי וביקוריו של אראקצ'י בבירות ערביות עולה בבירור כי ישנם שני צדדים לאותו מטבע אסטרטגי: כינון שלום מעמדת כוח וקריאה למניעת מלחמה מעמדת אחריות משותפת.
תיאום זה בין מסר ההרתעה הצבאי לבין המהלכים הדיפלומטיים מדגים כי איראן, בעודה מזהירה מפני השלכותיה של כל הרפתקה צבאית, מבקשת לנצל את כל היכולות האזוריות כדי לשמור על יציבות ולמנוע עידן חדש של סכסוך וכאוס. בנתיב זה, מדינות אזוריות חייבות גם לשקול מחדש את האינטרסים ארוכי הטווח שלהן ולהחליט באיזה צד של סיפור הביטחון במפרץ הפרסי הן יעמדו.