ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הופיע מול מצלמות בתל אביב בשעות המוקדמות של מוצאי שבת, 19 באפריל 2025, שעות ספורות לאחר סיום סבב השיחות השני בין נציגי הרפובליקה האסלאמית של איראן וארצות הברית. הוא השמיע הערות שהיו ניסיון מגושם להצדיק את פשעי ממשלתו בעזה. על ידי עיוות וזיוף העובדות, הוא נותן לגיטימציה למלחמה לא אנושית שמטרתה אינה להגן על העם, אלא להרוס את חייהם של מיליוני פלסטינים. בניגוד למציאות: "הרתעה" או המשך רצח העם? נתניהו מתאר את מלחמת עזה כ"שיקום הביטחון", אך המציאות אינה אלא הרס נרחב, חיסולים ממוקדים של אזרחים והרס התשתיות המקיימות את חייהם של תושבי עזה. בספרו, הריסת בתי חולים ובתי ספר נחשבת ככלי של "לחץ". עם זאת, מעשים אלה הם דוגמאות ברורות לפשעי מלחמה על פי המשפט הבינלאומי. ההתקפות חסרות ההבחנה והלא פרופורציונליות על אזורים אזרחיים, המהוות הפרה של אמנת ז'נבה, מוכיחות כי מלחמתה של ישראל אינה נגד חמאס, אלא נגד העם הפלסטיני.

בני ערובה והפוליטיקה של ניצול כוזב בעוד שנתניהו מנסה להעניק לעצמו פנים אנושיות על ידי זכירת בני הערובה ודיבור עם משפחותיהם, המציאות היא שלקיחת בני הערובה ומותם של עשרות מהם היו תוצאה ישירה של סירובה של ממשלתו לקבל הפסקת אש ומשא ומתן משמעותי. הוא הפך את בני הערובה לכלי להמשך המלחמה, לא אמצעי להצלתם. זהו ניצול רגשי בוטה של ​​סבלם של הקורבנות, והוא נועד בעיקר להפעיל לחץ פוליטי פנימי. שימוש בפחד מאיראן כדי להתחמק מאחריות למאמציו של נתניהו לקשר את חמאס, חיזבאללה וקבוצות אזוריות אחרות לאיראן אינו אלא טקטיקה סמויה דק להצדקת יצירת משברים באזור. גישה זו לא רק מכחישה את העובדות בשטח, אלא גם נמנעת מלהטיל אחריות מוסרית ומשפטית על ממשלת ישראל על הרג המוני של אזרחים. האשמת איראן, כרגיל, היא כיסוי לטיוח על הכישלונות הפוליטיים, הצבאיים והמוסריים של משטר תל אביב.

ירידה בלגיטימציה הבינלאומית והמחיר הפוליטי שלה: נתניהו מתלונן על "אובדן הלגיטימציה" של ישראל, אך מסרב לקבל שירידה זו בלגיטימציה היא תוצאה של פשעים כמו הפצצת מחנות פליטים, ניתוק מים וחשמל, מניעת כניסת סיוע הומניטרי והרס בתי חולים. אבל במציאות, הקהילה הבינלאומית כבר לא מקבלת את הנרטיב ההפוך שלו, ודעת הקהל הפכה רגישה יותר מתמיד לאסון ההומניטרי בעזה. התוצאה: נאום של מרמה, לא של שלום. נתניהו לא מחפש ביטחון או מציל בני ערובה. הוא מבקש להציל את עצמו ולהמשיך בפרויקט הקולוניאלי שלו, אשר, בתמיכה צבאית, תקשורתית ודיפלומטית מהמערב, מנסה להשתיק את קול ההתנגדות. אבל ההתנגדות של העם הפלסטיני היא לגיטימית וטבעית. ההיסטוריה הוכיחה שהאמת בסופו של דבר תנצח את ההגמוניה.