חליל אל-חיה, ראש תנועת חמאס ברצועת עזה, הדגיש כי הנשק של ההתנגדות הוא "קו אדום", והסביר כי הם קשורים לקיום הכיבוש הישראלי ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית. "אם הכיבוש יסתיים, הנשק יישאר עבור העם והמדינה, תוך הגנה על משאביו וזכויותיהם".

בנאום שנשא לרגל עיד אל-פיטר, ולגבי העמדה לגבי הצעות להפסקת אש, הדגיש אל-חיה את דחיית ההשפלה וההשפלה של העם הפלסטיני, וקבע "אין עקירה או גירוש". פנה למי שמהמרים על כך שחמאס וסיעות ההתנגדות יזנחו את אחריותם, או ימסרו את בני עמם לגורל לא ידוע שנשלט על ידי הכיבוש כראות עיניו, אמר, "אתה הוזה".

"קיבלנו הצעה להפסיק את המלחמה לפני יומיים והסכמנו לה".
בנוגע להצעות הפסקת האש אמר מנהיג חמאס בעזה כי התנועה "קיבלה הצעה מהמתווכים לפני יומיים", הודיעה כי "טפלה בכך בחיוב והסכימה לה", ומקווה ש"הכיבוש לא יחסום אותה ולא יסכל את מאמצי המתווכים".

אל-חיה ציין כי חמאס וסיעות ההתנגדות הפלסטיניות ניהלו משא ומתן עם הכיבוש באמצעות מתווכים במשך שנה וחצי, תוך שהם מציבים לעצמם יעדים, בעיקר בלימת התוקפנות נגד עזה, התמקדות בזכויות העם הפלסטיני על אדמתו ומולדתו ושחרור אסירים מבתי הכיבוש.

הוא הדגיש כי ההתנגדות נענתה באחריות ובחיוב לכל ההצעות, במטרה להשיג את מטרתה להפסיק את המלחמה ומתוך דאגה לעם.

"הגענו לשלבים מתקדמים בדיאלוגים".
בנוסף, הדגיש אל-חיה כי התנועה "פעלה להשגת ומימוש אחדות העם הפלסטיני, הלכה פעמיים לרוסיה ולאחר מכן לסין, וסיימה הסכם ברור המייצג את הקונצנזוס של הכוחות והפלגים להקמת ממשלת קונצנזוס לאומי של מומחים".

הוא הוסיף כי הממשלה "הגיבה מאוחר יותר להצעה המצרית להקים ועדת תמיכה קהילתית שתנהל את המגזר, באחריות מלאה לכל ההיבטים. הוועדה תורכב מדמויות לאומיות עצמאיות, ואנשים אלו ייקחו על עצמם את חובותיהם מרגע השגת ההסכם, כדי לחסום כל תעמולה אפשרית מצד האויב".

באותו הקשר ציין אל-חיה כי "הושגו שלבים מתקדמים בדיאלוגים הללו", שכן "הצגנו יחד עם מספר כוחות וסיעות בפני המתווכים במצרים קבוצת שמות של אנשים עצמאיים, מקצועיים ומומחים להשלמת תהליך הגיבוש".

בהקשר זה הביע אל-חיה את תקוותו שהמתווכים במצרים יצליחו לזרז את הקמת הוועדה, לאחר שהבטיחו לה תמיכה ערבית ואיסלאמית.

הוא הסביר כי האמור לעיל התבסס על החזון שהציב חמאס בחייו של השהיד איסמעיל הנייה, בשבוע השני למלחמה, שכלל: "ראשית, עצירת התוקפנות; שנית, השגת אחדות בין העם הפלסטיני כדי לנצל את תוצאות המבול; ושלישית, עבודה משותפת עם המרכיבים הפלסטיניים כדי להשיג את הזכות להקים מדינת ירושלים הריבונית והריבונית כבירה פלסטינית מלאה".

"נתניהו סיכל את כל הניסיונות להגיע להסכם שיבטיח הפסקה מוחלטת של המלחמה".
באשר לכיבוש הישראלי, "הוא היה, כרגיל, עיכוב והתחמקות מהגעה להסכם, במטרה להאריך את המלחמה ולהבטיח את הישרדות ממשלתו זמן רב ככל האפשר", המשיך מנהיג חמאס בעזה.

אל-חיה הוסיף כי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, "סיכל את כל הניסיונות של המתווכים להגיע להסכם שיבטיח הפסקת אש מוחלטת ונסיגה מקיפה מרצועת עזה", והדגיש כי הסכם הושג ב-19 בינואר, הודות ל"התעקשותנו על כך, והחיוביות, הגמישות והאחריות שלנו".

אל-חיה אף אישר כי ההתנגדות "דבקה במלואה בהסכם, לרבות בהוראותיו, למרות אי כיבוד כל הוראותיו בשלב הראשון של הכיבוש. ההתנגדות פעלה עם מתווכים כדי לחייב את הכיבוש לעמוד בהתחייבויותיו, אך היא התנערה מההסכם לחלוטין לאחר שהשלב הראשון הסתיים".

הוא המשיך ואמר כי הכיבוש "לא הסכים לשבת ליד שולחן המשא ומתן כדי להתחיל את השלב השני, כפי שסוכם, וגם לא נסוג מציר צלאח א-דין (פילדלפי). אלא חזר למלחמה בצורה אכזרית ואימה יותר, סגר את המעברים ומנע כניסת סיוע".

עם זאת, חמאס וההתנגדות הפלסטינית "דבקו בעמדה ברורה של מחויבות להסכם, והפנו את עמדתה לעולם כולו, והצהירו כי היא לא רוצה שום דבר חדש, אלא כבוד למה שנחתם, למה שהערבים ערבים ומה שהקהילה הבינלאומית אישרה".

"פשעים ישראלים הם קטסטרופה שמאיימת על גורל מטרתנו".
בנוסף, פנה אל-חיה לאומות הערביות והאסלאמיות, וציין כי הסבל של העם הפלסטיני ברצועת עזה, בגדה המערבית, בירושלים הכבושה ובשטחים שנכבשו ב-1948, כמו גם הפליטים בחו"ל הממתינים לשובם לפלסטין הכבושה, כולם "מתרחשים בתוך שתיקה עולמית מטרידה".

הוא ציין כי פשעי ישראל "נראים כאירוע נורמלי", והזהיר כי הם "למעשה, קטסטרופה שמאיימת על גורל העניין הפלסטיני".

לאור זאת הדגיש, "כולנו נדרשים לפעולה רצינית לעצירת פשעי הכיבוש ותוכניותיו, בכל האמצעים והשיטות".