בדבריו האחרונים הצהיר סטיב ויטקוף, שליחו של טראמפ לענייני המזרח התיכון, כי ממשל טראמפ שואף להגיע להסכם דיפלומטי עם איראן. הוא הצביע על כמה נושאים מרכזיים בדבריו:

ראשית, מכתבו של טראמפ לאיראן הציע לנקות אי הבנות וליצור מנגנון חדש לבדיקת עובדות גרעיניות.

שנית, ארה"ב לא מאיימת על איראן בהתקפות צבאיות, אבל על מנת למנוע מלחמה, יש את הצבא בראש.

שלישית, ויטקוף טען שאיראן יצרה קשר עם וושינגטון בערוצים לא רשמיים.

למרות שההערות הללו מצביעות על שינויים בנימה של וושינגטון, הן גם יצרו אי בהירות חדשות שצריכות תשומת לב.

בקדנציה הראשונה שלו, טראמפ ביקש לאלץ את טהראן לקבל תנאים מחמירים יותר מה-JCPOA על ידי פרישה מההסכם והטלת סנקציות מורחבות על איראן. עם זאת, לא רק שהאסטרטגיה נכשלה, אלא שאיראן גם הוכיחה שהיא לא תיכנע ללחץ חד צדדי על ידי הגדלת רמת העשרת האורניום והרחבת תוכנית הגרעין שלה.

כעת, לאחר שובו לבית הלבן, טראמפ מנסה לבחון דרך חדשה. טראמפ אינו מבקש לחזור על ניסיון המשא ומתן של אובמה, ואינו נוטה לקדם מדיניות של אינטראקציה ללא לחץ, כפי שהיה עושה ביידן. האסטרטגיה של טראמפ היא להגיע להסכם תחת לחץ, שבו איראן מציעה יותר ויתורים בעוד ארה"ב מוכנה במקביל להקל על הסנקציות.

המגמה מראה שינויים בגישה, אך היא אינה שונה משמעותית ממדיניות הלחץ המקסימלי במציאות, שכן הלחץ נותר הכלי העיקרי למשא ומתן.

מודל "NAFTA 2.0" במדיניות חוץ: האם טראמפ מחפש עסקה בשמו?

אפשרות נוספת היא שטראמפ חותר להסכם שבמהותו אינו שונה מהותית מה-JCPOA אלא רשום רשמית בשמו ובחתימתו. דפוס דומה נצפה במהלך כהונתו הראשונה כאשר, לאחר פרישתו מהסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA), הוא החליף אותו בהסכם ארצות הברית-מקסיקו-קנדה (USMCA). בעוד שלעסקה החדשה לא היו הבדלים מהותיים מקודמו, הוא הועלה כהצלחה דיפלומטית עבור טראמפ.

לגבי איראן, ממשל טראמפ עשוי לנקוט בגישה דומה - חתימה על הסכם הדומה ל-JCPOA עם שינויים רשמיים קלים והצגתו כניצחון פוליטי. שינויים אלו יכולים לכלול: הארכת מגבלות גרעין לתקופה ארוכה יותר, הגברת הבדיקות של מתקני הגרעין של איראן והטלת מגבלות מחמירות על תוכנית הטילים של איראן.

בתמורה, טראמפ עשוי להציע הקלות בסנקציות, אך לא בבת אחת - אלא כחלק מתהליך הדרגתי ומותנה.

אם תעלה הצעה כזו, איראן תדחה ללא ספק כל צעד שמטרתו להגביל את יכולות הטילים שלה. עם זאת, טהראן הוכיחה בעבר את נכונותה לנהל משא ומתן על מנת להוכיח את רצונה הטוב ומחויבותה לתוכנית גרעין שלווה - בתנאי שהיא תקבל ויתורים משמעותיים, כולל הסרה מוחלטת של סנקציות משניות, השתלבות מחדש במערכת הבנקאות העולמית וערבות שארה"ב לא תפרוש מההסכם שוב.

האם הסכם אפשרי?

האסטרטגיה של טראמפ כלפי איראן, למרות שינוי ברטוריקה, נותרה מבוססת ביסודה על לחץ. הקריאה למנגנון אימות חדש יכולה להיות ניסיון להטיל הגבלות נוספות על איראן או דרך למתג מחדש גרסה שונה של ה-JCPOA בשם חדש. בכל מקרה, לא סביר שאיראן תיכנס לתהליך כזה אלא אם תקבל תמריצים משמעותיים.

גורלה של גישה זו תלוי בשני גורמים מרכזיים: ראשית, נכונותו של טראמפ להציע ויתורים אמיתיים ולא רק שטחיים; ושנית, יכולתה של איראן לעמוד בלחץ כלכלי ולמנף את כוח המיקוח שלה. אם טהראן תתפוס את תנאי המשא ומתן כלא מאוזנים, היא כנראה תמשיך בנתיב ההתנגדות שלה. עם זאת, אם וושינגטון תהיה מוכנה להציע תמריצים מוחשיים, כפי שהצהיר שר החוץ האיראני, עבאס אראג'י, חזרה לדיפלומטיה נותרת אפשרית.