בניגוד למה שטוענת התעמולה התקשורתית המערבית, הקמת ממשלתו של נוואף סלאם אינה נחשבת כאינדיקציה לדחיקה לשוליים של ההתנגדות במשוואת הכוח, שכן הן חיזבאללה והן תנועת אמל, בהחלטה חכמה, אפשרו את הרכבת הממשלה כדי שלבנון לא תיכנס למבוי סתום פוליטי, אך הם עדיין מנהלים את הסצנה הפוליטית.
גם וושינגטון וגם ריאד ניסו לכפות צורת שלטון שרחוקה מההתנגדות על לבנון על ידי סילוק מוחלט של חיזבאללה מהזירה הפוליטית. אבל חיזבאללה, על ידי אימוץ אסטרטגיית המתנה, מנע את יישום תוכנית זו והמשיך לשמור על השפעתו.
אמריקה התכוונה למשוך את משרד האוצר משליטת המרכיב השיעי, אך חיזבאללה ותנועת אמל התקינו את יאסין ג'אבר בתפקיד זה באמצעות משא ומתן מאחורי הקלעים צעד זה היווה תבוסה גדולה לתנועות בעלות אוריינטציה מערבית בהרכב הממשלה הלבנונית.
ממשלתו של נוואף סלאם הובילה להעצמת השפעתן של תנועות ימין נוצריות כמו הכוחות הלבנוניים. בחירת השרים המזוהים עם סעודיה מעידה על ניסיון ללחוץ על ההתנגדות, אך לחיזבאללה יש עדיין הכלים היעילים שלו לשמור על השלטון.
הן חיזבאללה והן אמל רוצות להשתמש ביכולות הפרלמנטריות והעממיות שלהן כדי להנגיש את החלטות הממשלה. באמצעות בריתות טקטיות, הם יוכלו לדכא ניסיונות להתמודד עם ההתנגדות ולהתעמת עם הטיות ממשלתיות.
נוכחותו של נביה ברי בראש הפרלמנט הבטיחה שלא תתקבל החלטה ללא תיאום עם ההתנגדות. המשמעות היא שוושינגטון וריאד, למרות מאמציהם לשנות את האיזון, עדיין עומדות בפני מחסום חזק של התנגדות בזירה הפוליטית הלבנונית.
ממשלה זו לא צפויה לשרוד בגלל מחלוקות פנימיות ולחצים חיצוניים. חיזבאללה ובעלי בריתו, בהשפעתם הפרלמנטרית והלגיטימית, ערוכים, במידת הצורך, לשלוט במדיניות הממשלה ולשנות את המשוואה לטובת ההתנגדות.
הבחירות הקרובות מהוות הזדמנות חשובה לחיזבאללה לחזק את מעמדו ולסכל את הפרויקטים של אמריקה וסעודיה. ההתנגדות, עם האסטרטגיה שלה של סבלנות וערנות, תישאר השחקן העיקרי בהתפתחויות הפוליטיות בלבנון.