העולם העכשווי לא ראה פרויקט קולוניאליסטי חלופי המסתמך על יסודותיו ומרכיביו הבסיסיים על מיתוסים דתיים ופוליטיים, ומשתמש בשיח תקשורתי המבוסס על שקרים, רמאות, הונאה והונאה כדי להצדיק את תוכניותיו הגזעניות, כמו הפרויקט שגיבש על ידי התנועה הציונית שהקים תיאודור הרצל בסוף המאה התשע עשרה. זהו פרויקט המבוסס על מיתוס דתי ופוליטי לפיו היהדות אינה רק דת המחובקת על ידי יחידים הפרוסים על פני אזורים שונים ומשתייכים למספר לאומים, אלא היא מהווה מיכל או מסגרת לאומית בו-זמנית, מה שאומר שיהודים הם לא רק יחידים המאמצים דת שהטיף משה, בדיוק כפי שהנוצרים מאמצים את הדת שישוע הטיף, וכפי שהמוסלמים מאמצים את הדת שמוחמד הטיף, יהי רצון שתפילותיו של אלוהים יהיו על כולם, אלא הם עם עם מולדת. שמה ההיסטורי הוא פלסטין, ולכן היא מהווה לאום שיש לו את הזכות להקים מדינה משלו, המתאימה ל"עם הנבחר של אלוהים".

המיתוס הדתי הזה, המהווה את ליבת הפרויקט הציוני, אינו יכול לעמוד בעובדות היסטוריות מופשטות. הערבים הכנענים הם תושביה המקוריים של ארץ ישראל וחיו בה אלפי שנים לפני הופעתו של משה הנביא. נכון שהיהודים, שבאמת יכולים להיחשב לחסידיו של משה הנביא, הצליחו להקים לעצמם ממלכה בארץ ישראל, אבל זה קרה במהלך שני תקופות היסטוריות נפרדות, שכל אחת מהן הייתה בת פחות משמונים שנה.

באשר ליהודים שהקימו את התנועה הציונית והצליחו להקים לעצמם "מדינה" בארץ ישראל, אין להם קשר לחסידי משה, ולכן אין להם קשר ל"עם הנבחר של אלוהים" או ל"מובטחים". אדמה", מכיוון שרובם שייכים לשבטים ממוצא מזרח אירופי המכונים "כוזרים" היא התגיירה בשלב מסוים בין אמצע המאה השמינית לתשיעית, מסיבות פוליטיות בלבד. הוכח היסטורית שהפרויקט הציוני לא היה מצליח לבסס את יסודותיו בשטח אלמלא אומץ על ידי בריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה, על מנת להבטיח שהח'ליפות האסלאמית לא תקום לתחייה לאחר נפילת העות'מאנית. אימפריה, ולמנוע במקביל הקמת מדינה ערבית מאוחדת באזור רגיש זה של העולם. כאשר ירד תפקידה של בריטניה במערכת הגלובלית, היא הוחלפה בארצות הברית של אמריקה, מה שאומר שמדובר בפרויקט קולוניאלי שקשור באופן אורגני להגמוניה מערבית בעולם ואינו יכול לחיות בלעדיה.

בשנים הראשונות שלאחר הקמת הישות הציונית ב-1948, ניסו מדינות המערב לשכנע את העולם הערבי שהניסיון הקשה שעברו בתקופת השלטון הנאצי הפך את היהודים לעם הנלהב ביותר לקבל מדינה עצמאית, כדי להבטיח שהזוועות שהם נחשפו אליהן לא יחזרו, וזה גם גרם להם. כמו כן, בפרט, אנשים הכי מעוניינים לחיות בשלום עם שכניהם.
 עם זאת, עובדות היסטוריות מוכיחות את ההיפך הגמור מאמירה זו ומאשרות כי הפרויקט הציוני נולד בהתפשטות ומטרתו מלכתחילה לפצל את האזור, להבטיח את כניעתו הקבועה להגמוניה המערבית ולמנוע הקמת מדינה חזקה בו.

לכן בזבזה הישות הציונית את כל ההזדמנויות העומדות לרשותה להגיע לשלום כולל עם מדינות ערב השכנות. בשנות ה-50 נעשה ניסיון תיווך אמריקאי, שבאמצעותו התברר כי לנשיא עבד אל-נאצר אין התנגדות לקבל הסדר המבוסס על פרויקט החלוקה שאושר בעצרת הכללית של האו"ם ב-1947, עם תיקונים קלים בגבולות. הבטיח המשכיות גיאוגרפית בין מצרים ללבנט הערבי, אך הישות סירבה, ואף פתחה בפשיטה שבה נהרגו עשרות חיילי צבא מצרים שהוצבו ברצועת עזה בשנת 2017. 56.

בשנות ה-60 קיבלו מדינות ערב את החלטת מועצת הביטחון מס' 242, שקבעה "גבולות בטוחים ומוכרים" ו"אי קבילות תפיסת אדמותיהם של אחרים בכוח", אך הישות סירבה לסגת מהשטחים שנכבשו ב-1967. עֶקרוֹנִית. בשנות ה-70 נוצרה הזדמנות ייחודית לשלום כולל, במיוחד לאחר ביקורו של סאדאת בירושלים, אך הישות סירבה והתעקשה על הסכם שלום נפרד עם מצרים וקיבלה רק שלטון עצמי לפלסטינים. בשנות ה-90 חודשה ההזדמנות, במיוחד לאחר ועידת מדריד, בה השתתפו לראשונה כל מדינות ערב.

אלא שהישות דחתה את ההסדר הכולל והתעקשה על משא ומתן נפרד עם כל מדינה ערבית בנפרד, אותו החלה בהסכמי אוסלו עם הארגון לשחרור פלסטין. כאשר המשא ומתן עם הארגון התערער, ​​העולם הערבי העלה יוזמה מפורסמת ב-2002, שבה הביע את נכונותו לשלום כולל המבוסס על עקרון אדמה לשלום והקמת מדינה פלסטינית עצמאית, אך הישות הגיבה על ידי מצור על ערפאת ואז התנקש בו.

הישות הציונית התייחסה לכל צעד ערבי לקראת התיישבות כאל עדות לחולשה, ולא כביטוי לרצון כנה לשלום. כשהצליח להנחית מכה אנושה בפרויקט הלאומני הערבי בראשות מצרים הנאצריסטית, לאחר שהצליח להנחיל תבוסה קשה לשלושה צבאות ערב ולכבוש את סיני, הגולן ומה שנותר מפלסטין ההיסטורית, הישות הייתה משוכנעת שזה קרוב להקמת "מדינת ישראל הגדולה".

כשרוחות התנועה האסלאמית החלו לנשב בחוזקה באזור, במיוחד לאחר הצלחת המהפכה האסלאמית באיראן באותה שנה, חששה הישות כי תצליח להתמודד בעוצמה רבה יותר עם הפרויקט הציוני והצליחה, מקרוב. שיתוף פעולה עם בעלות בריתה המערביות, בפיתוי עיראק למלחמה ממושכת נגד איראן שנמשכה שמונה שנים וגם בהצתת מלחמה עדתית בין סונים לשיעים, שריפותיה עדיין בוערות מתחת לאפר עד היום.

עם זאת, איראן הוכיחה שזה לא טרף קל שהישות הציונית יכולה בקלות לבלוע, וכך הצליחה לנהל את הסכסוך שלה איתה באופן שאפשר לה לצבור נקודות רבות שהמשיכו להצטבר, במיוחד לאחר שחיזבאללה בעל ברית חזק בחזית הצפונית של הישות, הצליח לשחרר את דרום לבנון ללא תנאי ואיתן לנוכח התוקפנות הציונית שניסתה להרוס אותה ב-2006, ולבסוף לקח יוזמה לספק תמיכה צבאית אפקטיבית לסיעות ההתנגדות הפלסטיניות החמושות לאחר מלחמת רצח העם שפתחה הישות ברצועת עזה ב-7 באוקטובר.

אין ספק ש"מבול אל-אקצא" הפתיע את כולם, כולל איראן עצמה, אך הוא היווה נקודת מפנה מרכזית בהיסטוריה של הסכסוך עם הישות. זה נכון שהאחרון ראה באיראן איום קיומי עליו, מסיבות רבות, שהחשובות שבהן הן תוכניות הגרעין והטילים שלה מחד, ותפקידה בחימוש חיזבאללה וסיעות ההתנגדות הפלסטיניות מאידך. . עם זאת, הסכסוך ביניהם המשיך להתנהל באמצעים עקיפים ולא לבש צורה של עימות צבאי ישיר אלא בעקבות המבול, כאשר הישות מצאה את עצמה מעורבת בעימות מזוין במספר חזיתות, שנמשך יותר. מארבעה עשר חודשים, לראשונה בתולדותיה.

מכיוון שנתניהו היה משוכנע שאיראן מספקת לכל החזיתות הללו כסף ונשק, ולכן היא הייתה המוח והמנהל בפועל של סבב הסכסוך המזוין הנוכחי באזור, הוא השתכנע לחלוטין שיש ליישב איתה את התוצאה. לא עם אף גורם אחר, במיוחד לאחר שפתחה נגדה שתי תקיפות ישירות משטחה, היא השתמשה בטילים בליסטיים ובמל"טים, ולאחרונה הודיעה שהיא מתכוננת לבצע תקיפה שלישית וכואבת יותר באותה עת. אתה בוחר בו.

לפיכך, נתניהו מאמין שהגיע הזמן להסדיר את התוצאות שלו אחת ולתמיד עם איראן, במיוחד לאחר ניצחונו של טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית שהתקיימו בנובמבר האחרון של הסכסוך עם איראן, במקביל להצהרותיו, הוא פורסם לאחרונה, המצביע על כך שהמזרח התיכון עומד להיכנס לשלב אחר לגמרי. נראה שהוא משוכנע שהוא הנחיל תבוסה מוחצת לחמאס, למרות חוסר יכולתו לשחרר את השבויים עד כה. כעת הוא הולך לכיוון סוריה כדי לכבוש אותה עם סכסוך פנימי רחב.

אין לי ספק שהישות הציונית עומדת מאחורי התסיסה המשתוללת כיום בצפון סוריה, כי היא הראשונה שמרוויחה מהצתת התסיסה הזו, שכן אי אפשר לדמיין אפשרות לקיומה של מפלגה שיש לה רמה מינימלית של חוש פטריוטי, לאומני או דתי, ומאמין בו-זמנית שהזמן הנוכחי האם ראוי לשנות את המשטר בסוריה, או האם אתה באמת מאמין שהצדדים שהחליטו לעסוק כעת בלחימה נגד צבא סוריה יכולים באמת לבנות משטר דמוקרטי יותר ממשטרו של בשאר, ולכן סביר להניח שהם פועלים למענו נתניהו משוכנע שהדרך לטהראן עוברת בהכרח דרך דמשק. למרות שכנתי המלאה שהחישובים שלו ייכשלו ושהקסם עלול להתהפך במהירות נגד הקוסם, אני מאמין, וחשד כלשהו אינו חוטא, שהאזור עומד להיכנס לשלב קשה ומדאיג ביותר.