הערכות רשמיות שהוצאו לאחרונה על ידי מוסדות הרשות הלאומית הפלסטינית, המתייחסות להפסדים הכלכליים היצרניים שנגרמו לרצועת עזה ולגדה המערבית כתוצאה מהתוקפנות הישראלית המתמשכת מאז השביעי באוקטובר האחרון, מלמדות כי ההשפעות הכלכליות של התוקפנות כוללת גם את רצועת עזה וגם את הגדה המערבית, ושהדיבורים המערביים על האפשרות להכיר במדינה פלסטינית אינם אלא כתם אבק בעיניים, שכן מה היתרון בהכרה במדינה שמשאביה ועושרה נותרים מאוימים כל הזמן. על ידי הרס וחבלה, וכלכלתו ממושכנת או נשלטת על ידי ישות כובשת?
לפיכך, ההפסדים שנגרמו לכלכלה הפלסטינית מעידים לא רק על האכזריות של המלחמה הישראלית שנוהלה ברצועת עזה ובגדה המערבית, אלא על האחריות המוטלת על כתפי הקהילה הבינלאומית בשלושה תיקים עיקריים: סיום הכיבוש הישראלי. של אדמות ערב והתמודדות עם הפרויקטים המתרחבים שלה, ושיקום הכלכלה הפלסטינית, על מגזריה ומרכיביה, והקמת מדינה פלסטינית עצמאית עם ריבונותה על כל העושר והמשאבים הלאומיים.
19 מיליון דולר מדי יום
הרשות הפלסטינית מעריכה את שווי ההפסדים למגזרים הכלכליים בגדה המערבית וברצועת עזה כתוצאה מהתוקפנות הישראלית הנוכחית ביותר מ-2.295 מיליארד דולר, בארבעת החודשים הראשונים של תחילת התוקפנות, עם הפסד יומי ממוצע. של כ-19.133 מיליון דולר. מספר זה אינו כולל הפסדים ברכוש וברכוש קבוע.
מה שמדהים בסטטיסטיקה שפורסמה הוא שההפסדים שנרשמו ברצועת עזה מהווים רק 35% מסך ההפסדים שצוינו קודם לכן, לעומת כ-64.7%, שהם אחוז ההפסדים שספגו המגזרים הכלכליים היצרניים בגדה המערבית. .
הדבר מעיד בבירור שהתוקפנות הישראלית מכוונת לא רק לרצועת עזה, שהקריבה את ההקרבה היקרה ביותר מבין כ-32,000 קדושים, אלא גם באזורי הגדה המערבית, שלדעת מנהיגיה מסוכנים לא פחות לישותה.
בפירוט ההפסדים שהוכרזו, הסטטיסטיקה מעלה כי השווי הכולל של ההפסדים הכלכליים המוערכים ברצועת עזה מסתכם בכ-809.7 מיליון דולר, והחלק הגדול ביותר של הפסדים אלו התרכז בענף השירותים ובענפים נוספים, בהם ההפסדים. ממגזר זה היווה 72%, לאחר מכן הגיעו ההפסדים במגזר התעשייתי, בשיעור מוערך של 26.5%, ולבסוף בענף הבנייה, אחוז תרומתו להפסדים עמד על כ-1.3%. נציין כי מספר המפעלים במגזר הפרטי ברצועה מוערך בכ-56 אלף מפעלים, רובם הפסיקו לעבוד וייצור, ורוב העובדים בעזה, המונים כ-153 אלף עובדים, היו מובטלים למעט עובדים. בתחום הבריאות והסיוע ההומניטרי.
לטענת מוסדות הרשות, "השפעה זו לא הייתה מוגבלת לרצועת עזה, אלא באה לידי ביטוי גם בגדה המערבית, אם כי במידה פחותה, כתוקפנות הכיבוש הישראלי נגד רצועת עזה, והשלכותיה בגדה המערבית. , הביאה להידוק החבל סביב נפות הגדה המערבית. ניתוק התקשורת ביניהם, חסימת הגעת סחורות מחו"ל, מניעת גישה של פלסטינים מ-48 האזורים לערי הגדה המערבית, מניעת הגעת עובדים לעבודה בפנים. השטחים הכבושים, והכיבוש הישראלי ממשיך לנכות חלקים מהכנסות (פינוי) ממסים לאורך השנה שעלו על 2 מיליארד שקל, האחרון שבהם היה ניכוי החלק הקשור לשכר עובדי רצועת עזה - כל הסיבות הללו ואחרות הוביל לשיתוק התנועה הכלכלית בארץ ישראל". ההערכות מצביעות על כך שלכ-29% מתוך 120,000 המפעלים בגדה המערבית, הייצור שלהם הושפע מירידה, או שהייצור הופסק, כלומר כ-35,000 מפעלים בגדה המערבית ניזוקו, והמספר גדל מדי יום ככל שהתוקפנות נמשכת.
הנתונים הסטטיסטיים מלמדים גם על הרכב ההפסדים בגדה המערבית, בהיקף של כ-1.486 מיליארד דולר, ומציינים כי רובם התרכזו בענף השירותים ובענפים נוספים בשיעור של 60.8%, ואז המגזר התעשייתי הגיע למקום השני בשיעור שיעור של 37.4%, ותחום הבנייה הגיע למקום השלישי בשיעור של 1.6%.
מעבר לשחזור
אף על פי שהפסדים אלו עשויים להיראות קטנים בהשוואה לשווי ההפסדים שנרשמו במדינות אחרות, הם הרסניים עבור החברה הפלסטינית, הסובלת בעיקר מהגבלות ומצור ישראליים המונעים ממנה לשפר את האינדיקטורים הכלכליים שלה ולהשקיע את משאביה ועושרה, במיוחד מאז הקהילה הבינלאומית עמדה מנגד במשך כמה עשורים וצפה בנכבה הפלסטינית, ותומכת דרך כמה מדינות בהשלכות השליליות המסוכנות שלה על המציאות הפלסטינית.
לפיכך, התגובה הבינלאומית להפסדים אלו על פי אותו מנגנון ששימש במשך שמונה עשורים, על בסיס ממד ההקלה, המוגבל בעיקרו על ידי השפעות ומשתנים רבים, כגון צעדים ישראליים חוסמים ואי מילוי התחייבויותיהן הכספיות למימון. פעולות הומניטריות, פירושו ש"ישראל" הצליחה להרוס את צורכי החיים. והמשכיותה ברצועת עזה מלכתחילה ובגדה המערבית מלכתחילה, והעמקה נוספת בעוצמתו של הערבי-ישראלי. הסכסוך והאיום שהוא מהווה על הביטחון והיציבות הבינלאומיים. לכן, כל גישה בינלאומית רצינית להפסדים אלו אמורה לכלול את הדברים הבאים:
תהליך הבנייה מחדש של כל רצועת עזה החרבה לא צריך להיות מוגבל למה שמקודם כיום במונחים של בנייה מחדש ובניית יחידות דיור וחלק מתשתיות ושירותים, אלא לפעול לאישור מערך חבילות סיוע הכרחיות לשיקום הפלסטיני. הכלכלה ברצועת עזה ובגדה המערבית לחלק מפעילותה ובריאותה, ולהיות מסוגל להתגבר ולפצות על הפסדיו.
לשם כך נדרשת הסכמה בינלאומית כדי לבצע את המשימה הזו, שמתנגשת עם אינטרסים ישראלים המבקשים להפיץ עוד התנחלויות ולהחליש ולפזר עוד יותר את הכלכלה הפלסטינית, אך הקונצנזוס הזה עדיין לא קיים.
להבטיח ש"תל אביב" לא תהרוס שוב את מוסדות הכלכלה הלאומית בגדה המערבית וברצועת עזה, והדבר מצריך עבודה בינלאומית ליישום החלטות בינלאומיות הקשורות לסכסוך הערבי-ישראלי, ובעיקר לסיים את הכיבוש הערבי של "ישראל". אדמות ומאפשרות לעם הפלסטיני לקבל את מלוא זכויותיו, שכן ללא עם פטירת הכיבוש, לא ניתן לפצות על ההפסדים של הכלכלה הפלסטינית ולבנות מחדש ולהחיות את מוסדותיה כדי שיוכל לענות על צרכי הפלסטינים. אנשים בבית.
חלק מהותי מתהליך שיקום הכלכלה הפלסטינית ומניעת חשיפתה לכשלים חמורים בעתיד קשור לאפשרות לפלסטינים להשקיע את משאביהם הלאומיים ועושרם ולשלוט במעברים היבשתיים, הימיים והאוויריים שלהם, הרחק מכל הפרעה. או הגבלות. כלומר, הפעולה וההכרה המערבית במדינה פלסטינית תישארנה חלקית ולא רצינית אלא אם כן היא תיעשה. הבטחה שמדינה זו תהיה ריבונית מלאה ובעלת החופש לקבל את החלטותיה הפוליטיות והכלכליות ולהגן על האינטרסים, המתקנים שלה, ומבנים כלכליים ושירותיים.
אך האם הקהילה הבינלאומית, שלא הצליחה לעצור את התוקפנות ואת מעשי הטבח היומיומיים שלה, ולהביא כמה משאיות של סיוע לרעבים בצפון רצועת עזה, תוכל להיכנס לעימות קשה עם הישות הציונית הדוחה איזה תרחיש שבו הפלסטיני קרוב לקבל את מלוא זכויותיו?