ההתפתחויות האחרונות מעמידות למבחן את ההשערה שבנימין נתניהו נמלט מהמבוי הסתום הפנימי שלו לקראת הצתת מלחמה. כל האינדיקציות שפורסמו עד כה, בין אם לאחר תחילתה של תוקפנות "ישראל" נגד עזה ולבנון, ובין אם במהלך השעות שלאחר שיגור הרקטות מדרום לבנון, מאשרות כי "המלך האחרון של ישראל" נכרה.
זה לא משנה הרבה בסצנה ובתרחישים שיוצגו בעתיד, את אופי ההגבלות המרסנות אותה ואת מקורן, בין אם מדובר בלחצים פוליטיים פנימיים, חיצוניים או ביטחוני וצבאי הקשורים להערכות המנגנון הישראלי. כי הסצנה הכללית השולטת בסכסוך בכלל אופפת את כל ההגבלות הללו, ואינה מונחת לנתניהו או לשליט כלשהו מלבד זאת האפשרויות מוגבלות.
בשנים האחרונות נראה היה שהמסלול הכללי של ישראל הולך לקראת מגמת ירידה. אולי העניין לא היה כל כך ברור כשהחל "עשור האש" בסוריה, אבל מאוחר יותר, לאחר כישלון הפרויקט, התעוותו מאזן הכוחות, והדרך לעתיד החלה להתגלגל לאט.
קרב "סייף אל-קודס" הגיע כנקודת ציון משמעותית בדרך זו, והכניס את התודעה הישראלית לשאלה של חרדה קיומית. ישראל לא חסרה בחזית לבנון, עם כל חופש התנועה, הטילים המדויקים והנשק שוברי האיזון ועוד רבים אחרים, עד שהגיעה להרשעה המרה: הפרויקט המבוסס על טרילוגיית הביטחון, ההגירה וההתיישבות. הגיע לסיומו. אם זה המצב בחזית אחת (בתוך פלסטין ההיסטורית) או שתי חזיתות (לבנון ופלסטין), איך זה אם מדינות וחזיתות אחרות יצטרפו?
הדילמה של נתניהו אינה ניתנת להפרדה בהקשר זה מהמשבר הקיומי של "ישראל". הפרויקט הציוני לא רק לאחרונה ירד במדרון ההיסטוריה בקצב מואץ. האירועים, מבחני השטח שהוא חווה והאתגרים שהוא עדיין מתמודד מצביעים על כך שהוא איבד את הבלמים. אין אופק בהיר לפניו ואין ודאות. החלום התפוגג, והזמן בו העביר את הקרב לשטח האויב השתנה מבלי לקבל תגובה כואבת או מכה אנושה. הניצחון המכריע והמהיר על אדמת האויב התפוגג, ו"הצבא הבלתי מנוצח" התגמד. בנוסף, הוא החל להישחק מבפנים.
הגעתה של הממשלה הפאשיסטית הקיצונית לשלטון וההשלכות הנובעות מכך היו רק אחד מהביטויים של סצנה זו. כשהאחרון ייכשל, הפרויקט יתקרב לפינה שבה האפשרויות צרות: או שיתפרק מבפנים, או יסתיים במלחמת "יום הדין".
אתמול נראה היה שממשלת ישראל נפלה למלכודת שהטמן הצייד על שובל הטרף הצפוי. היא נראתה מופתעת משיגור הרקטות מדרום לבנון ומגודלן. כך אישר הפרשן לענייני צבא ב"ערוץ 13" הישראלי אלון בן דוד. העיתונאי הישראלי ציין כי אזהרה על אירוע זה לא על הפרק, למרות רצף אזהרות רבות בימים האחרונים בנוגע לנקודת הרתיחה בהר הבית ובעזה.
הדבר העמיד את ממשלתו של בנימין נתניהו במצב של בלבול, אשר ניכר בדחיית ישיבת הקבינט הביטחוני לערב, ולאחר מכן כינוסה בערב לא פעם, כפי שבאו לידי ביטוי בהערכות השונות שהסתובבו אתמול לאורך היום. יום חמישי, בתקשורת הישראלית.
ירי הרקטות מלבנון היה הגדול ביותר מאז התוקפנות ביולי 2006. ההרתעה נשחקה, כפי שהביע הכתב לענייני צבא ב"ישראל היום" באומרו כי "נסראללה העלה את סכום ההימור", בהתייחסו לירי של 34 רקטות בבת אחת. במאמרה ראתה לילך שובל שבמערכת הביטחונית והצבאית הישראלית מבינים ש"הפצצה בסדר גודל כזה מדרום לבנון לא יכולה להתרחש ללא אישור חיזבאללה, או לפחות ללא ידיעתו".
הדילמה המרכזית העומדת בפני מקבלי ההחלטות ב"ישראל" בשלב זה נעוצה בצורך להגיב באופן מידתי כדי להבטיח את החזרת ההרתעה. במקביל, התחמקות מהאפשרות להידרדרות כוללת, אם עם עזה, מול חיזבאללה ואם במלחמה רב-חזיתית. מהצהרת צבא הכיבוש, שהטיל על חמאס אחריות לנעשה והבטיח לו לשלם את המחיר, היה ברור שמדובר בניסיון להגביל ולמסגר את התגובה.
אתמול התהלך נתניהו בין הנקודות, ופעל לאור משוואות רגישות ומורכבות בתקופה שבה היה צריך לקבל החלטה בסופו של דבר ולשאת בתוצאות. אם יגיב בחומרה, כפי שקרא השר ישראל כץ בממשלתו, או אם יגיב לקריאתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' "להנחית מכה קשה לטרור ולהחזיר את ההרתעה לישראל", הוא ילבה את רמת העימות ויסכן הסלמה שהוא לא יכול לשלוט בה מאוחר יותר.
אבל אם תגובתו תהיה מוגבלת וממוסגרת, אז הוא יחשוף את ההרתעה הישראלית לחורים נוספים, והוא יגביל את אפשרויותיו בהמשך, וימצא את עצמו בעיצומה של אש מימינו ומשמאלו. מצד אחד יש את האופוזיציה שאורבת ומקיפה אותה ברחוב ובתוך מנגנון ומוסדות המדינה. מנגד, יש את המרכיבים הפשיסטיים בקואליציה שדוחפים לפיצוץ המצב, ומואשמים על ידי התקשורת הישראלית בכך שאינם יודעים את משמעות המלחמה, ושאף אחד מחבריה לא שירת ב"צבא", אשר חסר תחושת ביטחון והערכה של סיכונים.
אולם, גם אם נתניהו הצליח להתגבר על אתגר זה מבלי להיגרר למלחמה רחבת היקף, שצבאו ומתנחליו אינם מוכנים לה, הוא אינו יכול להתגבר על מציאות התלות ההדדית של זירות המושרשת ביתר שאת בין השדות. של ציר ההתנגדות. יותר מזה, הדרך עלתה למשוואה: כל התקפה על מסגד אל-אקצא שווה מלחמה אזורית.